החלטה בתיק ברע 1261/06

ביום 30/7/1998 נפגע המשיב בתאונת דרכים שמהווה גם תאונת עבודה. המשיב הגיש בגין הנזקים שנגרמו לו שתי תביעות; התביעה הראשונה ת.א. 23110/99 הוגשה לבית משפט השלום בחיפה (להלן תיקרא "התביעה הראשונה") ונדונה בפני  כב' הנשיא קיטאי. התביעה השניה ת.א. 4655/05, הוגשה לבית המשפט השלום בנצרת (להלן תיקרא "התביעה השניה") ונדונה בפני כב' השופט סרחאן.

קודם שנבחן את ההחלטה, נשוא הבקשה דנן, ועל מנת להבין את השתלשלות העניינים נפרט מספר עובדות הנחוצות לבירור הבקשה; בגדרי התביעה הראשונה, אשר בסופו של דבר נמחקה, מינה הנשיא קיטאי ביום 27/6/2002 את פרופ' אהוד קליין כמומחה רפואי בתחום הנפשי. ראוי לציין כי המינוי נעשה חרף עמדת המבקשת שטענה כי המשיב פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן ייקרא "המל"ל") וכי יש להמתין להכרעתו. על ההחלטה דנן לא הוגשה בקשת רשות ערעור. ביום 26/12/2003 ולפני שד"ר קליין, סיים את מלאכתו, קבעה הוועדה הרפואית של המל"ל כי למשיב לא נותרה כל נכות בתחום הנפשי. ביום 30/11/2004 הוגשה, לתיק בית המשפט, חוות דעתו של פרופ' קליין ובה נקבע כי המשיב סובל מנכות צמיתה, במישור הנפשי, בשיעור של 20%.

ראוי לציין כי בפני הנשיא קיטאי התקיימו ארבע ישיבות קדם משפט וזאת לאחר מינוי המומחה, ובית המשפט הורה למומחה, במספר החלטות, להזדרז בבדיקות ולהגיש את חוות דעתו. ביום 18/11/2004 ולפני הגשת חוות הדעת, ביקש ב"כ המבקש, במסגרת בש"א 20988/04, מהנשיא קיטאי, כי יורה על ביטול מינוי המומחה הרפואי וזאת בשל קביעת המל"ל (להלן תיקרא "הבקשה לביטול המינוי"). ב"כ המשיב התנגד לבקשה מן הטעם שמרשו הגיש ערר על החלטת המל"ל. הנשיא קיטאי לא נתן כל החלטה בבקשה לביטול המינוי וביום 24/1/2005 הגיש ב"כ המבקשת בקשה חוזרת ובה חזר על טענותיו. בדיון שהתקיים ביום 14/2/2005 חזר וביקש ב"כ המבקשת להוציא את חוות הדעת מהתיק ו במקביל ביקש לשלוח למומחה שאלות הבהרה. ראוי לציין כי שני הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה אך בדיון אשר התקיים ביום 23/6/2005 ולאחר שהמומחה השיב על שאלות ההבהרה ולאחר שבית המשפט הורה לצדדים כי במועד זה יתקיים "דיון סופי" בתובענה - התובענה נמחקה, בהסכמת הצדדים, והנשיא קיטאי הורה, בין היתר, כי "כל המסמכים בתיק זה כוחם יפה לתביעה המחודשת" (להלן ייקרא "פסק הדין").

ביום 26/7/2005 הגיש המשיב, כאמור לעיל, את התביעה השניה. ביום 5/3/2006 הוגשה מטעמו בקשה, לבית המשפט קמא, לפיה יש לראות בחוות הדעת של פרופ' קליין כמחייבת בתביעה השניה. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המשיב וקבע בהחלטתו מיום 15/5/2006 כי יש לקבל את חוות הדעת של פרופ' קליין (להלן תיקרא "ההחלטה הראשונה"). אציין כי בגדרי החלטה זו, לא התייחס בית המשפט קמא, לטענת ב"כ המבקשת, בתגובתו, לפיה החלטת המל"ל היא המחייבת בענינו של המשיב ולפיכך הגיש ב"כ המבקשת, ביום 18/10/2005, "בקשה לקבוע כי קביעת המל"ל היא המחייבת לצורך התובענה בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים". בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 14/11/2006, לאחר שעיין בבקשה ובתגובה לה, וזאת מנימוקיו כפי שהופיעו בהחלטתו הראשונה, (החלטה נוספת זו תיקרא "ההחלטה השניה"). על החלטה זו הוגשה הבקשה המונחת לפני.

המבקשת חוזרת על כל טענותיה ונימוקיה כפי שהופיעו בבקשות השונות אשר הוגשו הן לנשיא קיטאי והן לביהמ"ש קמא. טענתה המרכזית של המבקשת נשענת על הקבוע והאמור בסעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לפיו: 

לטענת המבקשת קביעת המל"ל ניתנה לפני הגשת חוות דעת המומחה, לתיק בית המשפט, ומכאן שניתנה לפני שמיעת הראיות, כאמור בסעיף 6ב, ומכאן שהיא המחייבת בתיק זה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובכתבי בית הדין אשר הוגשו, הן לבית המשפט השלום בחיפה והן לבית המשפט קמא, ולאחר שקילת כלל נסיבות הענין אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, עשיתי כן לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להביע עמדתו.

אינני רואה את פני הדברים עין בעין עם ביהמ"ש קמא; במצב דברים לפיו קביעת דרגת הנכות, ע"י המל"ל, קדמה להגשת חוות דעתו של המומחה הרפואי, לתיק בית המשפט, הרי שטרם החלה שמיעת הראיות בתביעה ומכאן שקביעת המל"ל גוברת על קביעת המומחה והיא הקביעה העדיפה. ענין התחרות בין מעמד קביעת המל"ל לבין מעמדה של חוות דעת של מומחה, שמונה ע"י בית המשפט, נדונה ברע"א 1619/93 "אליהו" חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מ"ז (4), 89 בעמ' 97 - 96.

הדברים ידועים וברורים ואין מקום להרחיב עליהם כאשר בעניננו ברי כי קביעת המל"ל "נולדה" לפני הגשת חוות דעתו של פרופ' קליין ומכאן שהיא היא המחייבת. אומנם במקרים חריגים ומיוחדים יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של המומחה שניתנה לאחר קביעת דרגת הנכות, ע"י המל"ל, אך מדובר במקרים שביסודם עומדת הסכמת הצדדים למינוי המומחה, כאמור בע"א 415/87 מ"י נ' הפול חברות הביטוח לישראל בע"מ, פ"ד מ"ג (2) 580 בעמ' 588 וכן בענין טטרו הנ"ל בעמ' 97 וברע"א 8019/00 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שבלי פ"ד נ"ה (2) 372 בעמ' 376, הסכמה אשר מאיינת את מעמדה של קביעת דרגת הנכות ע"י המל"ל, אך בענייננו, כאמור לעיל, פני הדברים הינם שונים.

ראוי לציין כי במקרה זה מינוי המומחה היה שלא בהסכמת ב"כ המבקשת והאחרון חזר וביקש לבטל את החלטת המינוי עם היוודע לו קביעת המל"ל. אומנם עם מתן חווה"ד, של פרופ' קליין, שלח לו ב"כ המבקש שאלות הבהרה, אך לא מצאתי, בפעולה זו, משום הסכמה למינוי המומחה ולאימוץ חווה"ד  - הסכמה שניתן לראות בה משום וויתור או ביטול מעמדה המחייב של קביעת דרגת הנכות ע"י המל"ל, מה גם ומשלוח שאלות ההבהרה נעשה במקביל לבקשת ב"כ המבקשת לקבוע כי קביעת המל"ל היא הקביעה המחייבת.

בנוסף לכל האמור לעיל אוסיף ואומר כי בית המשפט קמא ראה עצמו מחוייב לפסק הדין מיום 23/6/2005 אשר, כאמור לעיל, מחק את התביעה הראשונה כאשר לשיטת בית המשפט קמא מדובר בפסק דין חלוט המחייב את הצדדים. גם בנקודה זו אינני רואה את פני הדברים עין בעין עם בית המשפט קמא; אומנם מדובר בפסק דין חלוט כאשר הנשיא קיטאי התייחס בו למעמדם של המסמכים שהוגשו לתיק, אך אין בכוחו של פסק הדין או בכוחה של אמירת הנשיא קיטאי כדי "לעקוף" או לייתר את מעמדו של סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים ואין באמירה זו כדי לייתר את הדיון וההכרעה בשאלת התחרות בין מעמדה של קביעת המל"ל למעמדה של חוות הדעת כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל ההחלטה נשוא בקשה זו, מיום 14/11/2006 מתבטלת וכן מתבטלת החלטת ביהמ"ש קמא מיום 15/5/06 וכפועל יוצא מכך הרי שקביעת המל"ל מיום 26/12/2003 היא המחייבת בענינו של המשיב בתובענה דנן.

בנסיבותיו המיוחדת של מקרה זה לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום כ"ז באייר, תשס"ז (15 במאי 2007) בהעדר.