החלטה בתיק ברע 1244/04

1.         בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט עילבוני) מיום 2.11.04, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לפסול את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר דן רוזמן.

בהתאם להסכמת הצדדים, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

2.         במסגרת תביעה של המבקשת, הנוגעת לנזקי גוף שסבלה עקב פגיעתה בתאונת דרכים, מינה בית משפט את ד"ר דן רוזמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת אף אוזן גרון.

במהלך בדיקת המשיבה, ביקש המומחה מן המשיבה לבצע בדיקת שמיעה. בקשה זו לא הועברה למבקשת, אשר לא ידעה עליה, עד אשר נתקבל אצל בא כוחה מכתבו של ב"כ המשיבה, אליו צורפו העתק מכתב משרד החינוך וכן תוצאת בדיקת שמיעה, שנערכה לתובעת במכון אודיולוגי של שירותי בריאות כללית.

3.         המבקשת הביעה מחאתה על פנית המומחה למשיבה, מבלי שיידע אותה על כך, ועתרה לבית המשפט כי יורה למומחה להתעלם מתוצאות הבדיקה. בינתים חיווה המומחה את דעתו, תוך שהוא סומך את חוות דעתו אף על תוצאות בדיקת עזר זו.

ביום 31.8.03 החליט בית משפט השלום (כב' השופט סוהיל יוסף) כי המומחה יתעלם מחלקה השני של בדיקת השמיעה, המהווה מעין חיווי דעה. בהתאם, תיקן המומחה את חוות דעתו, תוך שהוא מוסיף לחוות הדעת המקורית הערה, לפיה התעלם מן הקטע המופיע בדף השני של תוצאות הבדיקה, המהווה מעין חיווי דעה.

4.         לנוכח האמור, הגישה המבקשת בקשה לפסילת חוות הדעת. בקשה זו הועברה למוטב אחר, הפעם בפני כב' השופט עילבוני. כב' השופט עילבוני קבע בהחלטתו, נשוא בקשה זו, כי לשיטתו, לא היה מקום להחלטתו של כב' השופט יוסף, שכן הלכה פסוקה היא כי לא בכל מקרה בו שגה המומחה בקבלת "מסמך אסור" יהא הכרח לפסלו. לשיטת כב' השופט עילבוני, לא הוכח כי בפנינו מקרה, בו אין המומחה אינו צריך להינות מחזקת תום הלב האובייקטיביות ועצמאות שיקול דעתו המקצועית.

5.         המבקשת מלינה על כך, כי שני מותבים שונים של בית המשפט השלום דנו בבקשותיה הנוגעות לנושא אחד. לגוף העניין, טענה המבקשת כי חוות דעת המומחה לוקה בשניים: בנסיבות עריכת בכללותן, והשפעת המסמך האסור שהומצא למומחה, על חוות דעתו.

לשיטת המבקשת, לא פעל המומחה כראוי, משפנה אל המשיבה וביקשה לפנות לבדיקת שמיעה, מבלי ליידע את המשיבה מראש.

ואילו מן הבחינה המהותית, לוקה חוות הדעת בכך, שהמומחה הורה למשיבה לפנות למכון אודיולוגי מטעמה, וכן קבל ממצאי בדיקה, הכוללים בתוכם אף חיווי דעה, אשר היה בהם כדי להשפיע על שיקול דעתו של המומחה.

לשיטת המבקשת, היה על המומחה להפנות את המבקשת למכון מטעמו, אליו יפנה אותם, ולא לאפשר לה להמציא תוצאות בדיקה מטעם מכון אליו פנתה באופן פרטי ועצמאי.

הדברים נעשו אף ללא ידיעת המבקשת, רק שזו לא יכולה היתה לוודא כי אכן יומצאו תוצאות בדיקה אובייקטיביות למומחה.

6.         לשיטת המבקשת, אין לסמוך על כך כי המומחה לא הסתמך על תוצאות הבדיקות שעברה המשיבה, על שני חלקיה, שכן חוות הדעת השניה שהמציא המומחה, זהה לחלוטין לראשונה.

7.         לאחר ששקלתי את טיעוני המבקשת ותגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. נכון אמנם, כי מן הראוי היה כי המומחה יפנה את המבקשת למכון אובייקטיבי מטעמו, או לפחות לפנות לשני הצדדים גם יחד, בדרישה לביצוע בדיקת עזר זו, על מנת שהמבקשת תוכל אף היא לודא כי המשיבה אינה פונה למכון מטעמה - אשר תוצאות בדיקתו עלולות להיות מוטות.

עם זאת, מסתבר כי המשיבה לא פנתה למכון פרטי, אלא למכון של קופת החולים. סבורני כי אין לראות שוני רב בין מכון זה, אשר בדיקות העזר הנערכות על ידו נערכות אמנם לפי הפניית המומחה, לבין מכון אליו פונה המבקשת על פי הפניית הרופא המטפל בה, ואשר תוצאותיה מועברות למומחה.

8.         כידוע, מומחים רפואיים המתמנים על ידי בית המשפט, המהווים את זרועו הארוכה לצורך בדיקות התובעת וחיווי דעתם, אודות מצבה הרפואי, נזקקים לא אחת לבדיקות עזר. כך למשל, נדרשים אורטופדים לממצאי בדיקות רנטגן, CT ו- MRI. נוירולוגים נדרשים לבדיקות CT, EEG וכיוצא באלה. אין לכך כמעט מומחה שאינו נזקק לממצאי בדיקות עזר. בדיקות אלה אינן נערכות במרפאתו של המומחה, כאשר תוצאותיהן ופיענוחן צופנים בתוכם אף מעין חוות דעת, בדרגה זו או אחרת. כך למשל, רנטגנולוג הקובע כי בצילום גפיים נמצאו ממצאים המעידים על שבר, מחווה דעתו למעשה על ממצאיו. חרף זאת, אין לומר כי המומחה מטעם בית המשפט, אשר הסתמך על ממצאים אלה, לא פעל על סמך שיקול דעתו המקצועי.

ואכן, מטיבם של הדברים, נוהגים רופאים, העוסקים בתחום רפואת א.א.ג לדרוש בדיקות עזר, הנוגעות לבדיקות אודיולוגיות הנערכות לנפגע, והמהוות כלי עזר חיוני להערכת מצבו.

בדיקות אלה נערכות הן על ידי מכונים של קופות החולים והן על ידי מכונים פרטיים. מובן כי קיימת תמיד האפשרות כי תוצאות הבדיקה תטינה בנסיבות חיצוניות. אך סבורני כי לא כך הוא הדבר במקרה דידן. אף לא נטען כי המכון האודיולוגי, שהינו כאמור, מכון של שירותי בריאות ציבוריים, הינו מכון אשר ביצע את בדיקותיו על פי הכוונת המשיבה, או כי קיים חשש לצדיה כל שהיא בפעילותו.

9.         בנסיבות אלה, לא הובאו בפני כל נתונים אשר ילמדו כי אכן נערכה כאן בדיקה חד צדדית, או כי דעתה של הבודקת במכון, היתה מוטית, או כי היה בה כדי להשפיע על שיקול דעתו העצמאי של המומחה.