החלטה בתיק ברע 1226/06

הצדדים הינם קרובי משפחה. המבקש הינו דודם של המשיבים. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזכויות הצדדים בדירה בבית מגורים בעיר נצרת. ראוי לומר כי המחלוקת התגלעה בין המבקש לאחיו המנוח - הוא מורישם של המשיבים. המחלוקות בין הצדדים נדונו, בהליך קודם, בת.א (נצרת) 2043/93 בפני הש' הווארי. על פסה"ד הוגש ערעור, לבית משפט זה, (ע"א 420/97 ) אשר התקבל, באופן שנקבע, בין היתר, כי הזכויות בדירה שבמחלוקת שייכות למבקש ולא למשיבים. המבקש הגיש, ביום 7/1/2004, תביעה כספית ע"ס 112,000 ש"ח לבית המשפט השלום בנצרת. בתביעתו טוען המבקש כי המשיבים, עושים דין לעצמם ובמעשים, כאלה ואחרים, מנסים למנוע מהמבקש לקטוף את פירות הנכס, תוך שהם מונעים מהמבקש להציג את הדירה בפני שוכרים פוטנציאליים.

בית המשפט קמא הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית וכך נעשה. לפני מועד ישיבת ההוכחות הראשונה בתיק הגיש המבקש בקשה להוספת ראיות. הראיות החדשות, אותן ביקש ב"כ המבקש להוסיף, הינם תצהירים של עדים אשר לטענת המבקש היו עדים, למעשי המשיבים, עת ביקש המבקש להשכיר את הנכס. כמו כן התבקש תיקון תצהירו של המבקש על דרך הוספת מספר פרטים בנוגע לנזקי המבקש וכן ביקש המבקש להזמין עד נוסף לתת עדות בבית המשפט. ב"כ המבקש נימק את האיחור בהגשת הבקשה בהסבר כי הדברים התגלו ועלו בפניו במועד מאוחר ועת התכונן לקראת ישיבת ההוכחות.

בית המשפט קמא סרב לבקשה, לאחר שקיבל את תגובת המשיבים, מן הנימוק כי הבקשה הוגשה באיחור רב ולאחר שהמשיבים הגישו כבר את ראיותיהם. על ההחלטה הוגשה הבקשה דנן. המבקש חוזר על נימוקיו כפי שטען בביהמ"ש קמא ומוסיף כי בתיק לא התקיימה, עד מועד הגשת הבקשה, כל ישיבת הוכחות. כמו כן נטען כי אפילו יאלצו המשיבים לתקן את התצהירים, אשר הגישו, הרי שאין מדובר בפגם מהותי וממילא ניתן לרפא פגם זה ע"י הטלת הוצאות על המבקש. המבקש סבור כי הראיות הנוספות דרושות לשם בירור עובדתי, נכון ומקיף של כל השאלות והמחלוקות בין הצדדים.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ולאחר שקילת כלל נסיבות העניין אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, עשיתי כן לאחר שניתנה למשיבים הזדמנות להביע עמדתם. בכל הנוגע להגשת ראיות ברי כי עדיף ונכון, מבחינת ניהולו התקין של ההליך הדיוני, כי בית המשפט ישמור על הכללים, בדבר סדר הבאת הראיות, כאשר על בעלי הדין מוטלת החובה להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת".

יחד עם זאת כאשר הגשתה של ראיה נוספת  דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לביהמ"ש ולצדדים לקיים דיון מקיף ושלם, כי אז מן הראוי שבית המשפט ייעתר לבקשה אף כאשר אי הגשת הראיה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין ובענייננו המבקש. ראוי לזכור כי בנסיבות מסויימות מתאפשרת הגשה מאוחרת של ראיה אף בשלב הערעור (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), קל וחומר בעניננו. ברע"א 1297/01 - גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ,פ"ד נה(4), 577 ,עמ' 579-580 נאמרו הדברים הבאים, ע"י כב' השופטת ד' דורנר, היפים גם לענייננו:

במקרה שבפניי, אי הגשת הראיות במועד נובעת מתקלה שהיה בידי המבקש למנעה, מבעוד מועד, אך אין לומר כי בשל מחדל זה נחסמת דרכו של המבקש לחלוטין. במקרים כגון אלה יש לערוך איזון בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים כאשר, במקרה שלפני, ידו של אינטרס המבקש, להביא ולשטוח את מלוא טענותיו וראיותיו בפני ביהמ"ש קמא, היא על העליונה. בנסיבות כגון אלה על הערכאה השומעת לבחון האם קבלת הבקשה תכביד על הצד השני באופן כה משמעותי וקיצוני ובמידה והתשובה לשאלה זו תהיה בשלילה, ניתן יהיה לפצות את הצד השני בהוצאות לטובתו.

לאור כל האמור לעיל החלטת בית המשפט קמא מיום 26/10/2006 מתבטלת ופתוחה הדרך בפני המבקש להגיש את הראיות כפי שביקש בבקשתו המקורית. לאור אופן התנהלות המבקש ומחדלו להגיש במועד את בקשתו ולמרות קבלת הבקשה דנן אני מוצא לנכון להטיל את הוצאות הליך זה, בסך של 3000 ש"ח, על המבקש, וזאת ללא כל קשר לתוצאות בהליך העיקרי.

המזכירות תעביר העתקים מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ח באייר, תשס"ז (16 במאי 2007) בהעדר.

001226/06ברע054 ורד התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: