החלטה בתיק ברע 1190/07

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) בת"א 20341/05 מיום 02.01.07 בה נקבע כי הנתבע (הוא המבקש) יפתח בפרשת ראיותיו תחילה, והתובע (הוא המשיב) ישיב להן.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: בין המבקש ואחותו (להלן: "אביבה"), אשר היתה מיוצגת בידי המשיב, התנהלו הליכים משפטיים במשך עשור בגין מתנה שקיבל המבקש מאמו. בפשרה אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון ביום 03.02.98 (להלן: "הפשרה"), נקבעו הוראות שונות לעניין חלוקת הכספים, ולעניינו נקבע: "כן ינוכה 1% מכלל עזבון ההורים ז"ל הנ"ל לתשלום הוצאות המערערת (אביבה, ש.ד.) ". בהמשך, נוסח בין הצדדים מסמך הנושא את הכותרת "הבהרות והדגשים" (להלן: "מסמך ההבהרות"), החוזר ומפרט את אופן חלוקת הכספים. בין היתר מצוין במסמך ההבהרות כי "ע"פ הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד בעליון מעביר אהרון מתוך 37.285% שהם מנת חלקו לאביבה 9.58% לנוף 1% לי (לאהרן) 16.58% ...". המשיב הגיש תביעה לתשלום שכר טרחתו, ככל הנראה בהסתמך על הסכם הפשרה ומסמך ההבהרות. בתאריך 02.01.07 התקיימה ישיבת קדם משפט, וניתנה ההחלטה שלהלן:

"הנתבע (המבקש, ש.ד.) בכתב הגנתו איננו מכחיש עצם העובדה כי נקבעה בפסק הדין מפי כב' השופט תיאודור אור, זכאות לתשלום הוצאות בשיעור 1%. אלא שבכתב הגנתו מעלה הנתבע שורה של טענות הגנה ביחס לשיעור התשלום, האם הגיע מועד לתשלומו והאם אין לומר שהתשלום כבר נפרע.

פסק הדין של כב' השופט תיאודור אור קובע את החבות לתשלום ההוצאות ומטעם זה ראיתי לקבל בקשת התובע (המשיב, ש.ד.) ואני מורה על היפוך סדר החקירות במשפט: הנתבע יפתח בפרשת ראיותיו תחילה והתובע ישיב להן".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת המבקש, במסגרת הסכם הפשרה התחייב להעביר כספים לאביבה, כשסכום מסוים נועד לתשלום הוצאותיה. המבקש מדגיש כי מעולם לא התחייב להעביר כספים למשיב. אשר על כן, טוען המבקש כי אין יריבות בינו לבין המשיב, אשר צריך להפנות את תביעת שכר טרחתו לאביבה. זאת ועוד, לטענת המבקש חיוביו על פי הסכם הפשרה תלויים בהתקיימותם של תנאים נוספים- השבת כספים ששולמו ביתר לשאר יורשי האם המנוחה. משהכספים לא הושבו לידיו, גורס המבקש כי טרם הבשיל המועד לביצוע הסכם הפשרה, לרבות העברת הסכום המיועד לתשלום ההוצאות. המבקש מוסיף ומציין כי בהסכם הפשרה לא נקבע שתשלום ההוצאות יתבצע עובר להשבת הכספים, ומטעים כי המשיב היה צד לניסוחו של הסכם הפשרה. בכל הנוגע למסמך ההבהרות טוען המבקש כי מדובר במסמך המפרש את הסכם הפשרה, וכי הוטעה, עקב מצג שווא שיצר המשיב, ולפיו ניאותה אביבה להעביר לו את שיעור הכספים (1%) שנועד לתשלום הוצאותיה. לנוכח האמור סבור המבקש כי שגה בית המשפט קמא משהורה על היפוך סדר הבאת הראיות, שכן, לטענתו, אין מדובר בסיטואציה של "הודאה והדחה", מאחר שלא הודה בכל העובדות המהותיות לעילת התביעה.

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

יוער, כי המבקש, מטעמים השמורים עמו, לא צירף לבקשתו זו העתק מכתב התביעה, ולפיכך לא ניתנה לבית משפט זה האפשרות להתרשם, באופן בלתי אמצעי, מטענת המבקש, לפיה בכתב הגנתו הכחיש את עובדותיה המהותיות של תביעת המשיב.

למרות מחדל זה, לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, מצאתי כי הדין עם בית המשפט קמא. תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158".

בספרו של י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995 בעמ' 483) מבהיר המחבר כי:

"כתבי הטענות קובעים מי מתחיל, וזה המבחן: נניח, כי איש משני בעלי הדין לא יביא כל ראיה, מי יזכה? בדרך כלל יזכה הנתבע, מפני שהתובע מוציא מחברו ומשום כך עליו הראיה; לכן זכאי התובע להתחיל. אך לא תמיד כך. נתבע המתגונן בטענה של 'הודאה והדחה', הודה בטענת התובע, ואילו העובדות המצדיקות את ההדחה, עליו להוכיחן, ולא- יזכה התובע".

המבקש אינו כופר בנוסחו של הסכם הפשרה שנחתם בבית המשפט העליון. יתרה מזאת, המבקש מודה כי מסמך ההבהרות "הינו למעשה פרשנות של הסכם הפשרה" (ראו סעיף 32 לבקשת רשות הערעור). לטענת המבקש, מסמך זה הינו תולדה של מצג שווא שיצר המשיב, ולפיכך אין לחייבו מכוחו. ברי, כי טענה זו נופלת בגדר המקרים המהווים "הודאה והדחה", ולפיכך לא מצאתי יסוד להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. באופן דומה, גם טענותיו של המבקש להעדר יריבות ולהדדיות בביצוע הסכם הפשרה נופלות בגדר מקרים אלו, שכן המערער אינו כופר בהסכם הפשרה עצמו.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ' בסיון, תשס"ז (6 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.