החלטה בתיק ברע 1127/07

ביום 23/10/2006 הגישה המבקשת, בבית משפט השלום בקרית שמונה, תביעה כספית נגד המשיב ע"ס 54,294 ש"ח. המבקשת, חברה העוסקת בשיווק ומכירת פרי, התקשרה בהסכם עם המשיב לפיו ישווק האחרון פרי לסיטונאים ויעסוק בגביית התמורה והעברתה לידי המבקשת. לימים התגלע סכסוך בין הצדדים, עת, כך לטענת המבקשת, לא העביר המשיב לידיה, את תמורת הפרי ששיווק וזאת בניגוד למוסכם. משכך הגישה המבקשת את התביעה דנן. לעניין הסמכות המקומית, וזה העניין אליו אני נדרש בגדרי הבקשה דנן, ציינה המבקשת, בסעיף 23 לכתב התביעה, כי "לבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה בהתחשב בסכומה ומהותה וכן בהתחשב במקום בו צריך היה להתקבל התשלום עבור הפרי (אזה"ת מרום הגליל)". המשיב, שמקום מגוריו בקיבוץ כפר עציון, הסמוך לירושלים, הגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך בירושלים. ראוי לציין כי משרדו של בא כוח המשיב נמצא בתל אביב ומקום מושבה של המבקשת הינו באזור התעשיה מרום הגליל הנמצא במושב מירון בקרבת העיר צפת. ביום 18/2/2007 התקיים בביהמ"ש קמא דיון בשאלת הסמכות המקומית ונחקר המצהיר מטעם המבקשת.

בהחלטה מיום 6/6/2007 החליט ביהמ"ש קמא, מפי כב' הש' סמסון, כי הוא נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה והעביר את הענין לבית משפט השלום בירושלים. על ההחלטה הוגשה הבקשה שלפני. המבקשת חוזרת על טענותיה כפי שטענה בביהמ"ש קמא ומוסיפה כי זכותה - כתובעת וכנושה לבחור היכן להגיש את התובענה. המשיב, מנגד, מתנגד לבקשה וטוען כי הצדדים הסכימו ביניהם, על דרך ההתנהגות, כי מקום ביצוע התשלום יהיה או במקום מושבה של המבקשת או באזור מרכז הארץ. לטענת המשיב יש להתחשב בו ולאור מקום מגוריו יש לאשר את החלטת ביהמ"ש קמא.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובחינת כלל נסיבות העניין אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור על פי הרשות שניתנה. עשיתי כן לאחר שניתנה למשיב ההזדמנות להביע עמדתו.

לדעתי לא היה מקום להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום בירושלים.

תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת בעניין הסמכות המקומית;

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 18/2/2007 מעלה כי הצדדים נהגו להיפגש לשם מסירת הפרי ולשם ביצוע התשלומים, הן במקום מושבה של המבקשת והן במרכז הארץ ומכאן ניתן להסיק, בזיקה ללשונה של תקנה 3(א)(3) כי "המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות" היה, במקום מושבה של המבקשת בצפון המדינה וגם במקומות מפגש במרכז הארץ, אך לבטח לא במקום מגוריו של המשיב. מעמדה של המבקשת הינו מעמד של נושה. בגדרו של סעיף 44 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסק של הנושה וכבר נקבע כי יש לפרש את התקנה האמורה בדרך רחבה וראו את רע"א 6920/94 - לוי נ' פולג . פ"ד מט(2), 731. גם מאספקט זה ניתן לקבוע כי לבית משפט קמא הסמכות המקומית לדון בתובענה.

מעבר לדרוש נציין כי בעניין פולג הנ"ל מתייחס ביהמ"ש באופן מפורש וברור לירידת קרנה של טענת חוסר הסמכות המקומית ולפיו:

אני קובע כי הסמכות המקומית לדון בתובענה נתונה גם לבית המשפט השלום בקרית שמונה ומכאן שניתן היה להגיש אליו את התובענה.