החלטה בתיק ברע 1117/06

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת רחל ערקובי) מיום 11.12.05, לפיה התקבלה טענת המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המשיב"), כי קיים בין הצדדים "השתק פלוגתא" בדבר היות התאונה נשוא התביעה תאונת דרכים (בש"א 178596/05, ת"א 17449/05).

בטרם אדון בבקשה לגופה, שומה עלי להתייחס לטענה לפיה היה על בית המשפט קמא לעכב את הדיון בבקשה עד לאחר מתן פסק הדין בערעור, שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 4928/03.

שאלה זו הינה שאלה שבסדרי דין ואלה נתונים לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.      מה גם, שאין בדיון שמקיים בית משפט קמא בהליך כדי לגרום לנזק בלתי הפיך למבקשות; היה ובית משפט של ערעור יכריע על פי גישת המבקשות, ניתן יהיה לכפר על בזבוז הזמן בהוצאות. לפיכך, לא מצאתי צורך להידרש לשאלה זו.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

בתאריך 29.12.99 אירעה תאונה באתר עבודה, בה נפגעו, בין השאר, המנוח נסים כהן ז"ל (להלן: " המנוח") ומר רג'ב עבדול (להלן: " עבדול").

על פי העובדות, אשר בשלב זה אינן שנויות במחלוקת, המנוח ועבדול היו חלק מקבוצת עבודה. לאתר בו עבדו הגיעה משאית, שעבדה בשירות חברה לאספקת אבנים משתלבות לריצוף, ועליה משטחים של אבנים לריצוף באתר העבודה. המשאית הייתה מצוידת במנוף שבקצה זרועו היה מתקן הנקרא "חופן הידראולי", המיועד להרמת משטחים של אבנים משתלבות.

לאחר שנפרקו האבנים, ביקשו העובדים מנהג המשאית שיסייע בידם להעביר ממקומו את ביתן השומר. לביצוע המשימה נזקקו העובדים והנהג לאילתורים שונים, שכללו בין היתר כניסתם של המנוח ועבדול לביתן, במטרה לייצבו. תוך כדי ההנפה נפל הביתן והמנוח ועבדול נפגעו.

תלויי המנוח הגישו תביעה נגד המבקשות שהתבררה בבית משפט השלום בחיפה (בפני כב' השופט קיטאי (ת"א 6928/03) וטענו, כי התאונה הייתה תאונת דרכים מאחר שאירעה עקב ניצול הכוח המכאני של המשאית.

בפסק דינו, קיבל בית המשפט את עמדת התובעים.

הערעור שהגישו המבקשות טרם נדון.

המשיב בבקשה שלפני הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, בה תבע מהמבקשות השבת גמלאות נכות מעבודה ששילם וישלם לעבדול בגין התאונה.

במסגרת הדיון ביקש המשיב מבית המשפט קמא להורות על קיומו של השתק פלוגתא בשאלת היות האירוע תאונת דרכים ושאין המבקשות רשאיות לכפור בהיות התאונה תאונת דרכים. בית המשפט קיבל את עמדת המשיב ומכאן הבקשה שבפני.

דיון:

בהחלטתה קבעה כב' השופטת ערקובי, כי האירוע שנדון בפני כב' השופט קיטאי הינו אירוע שעל יסודו ובגינו הוגשה התביעה הנדונה על ידה ומשכך, התקיימו שלושה מבין התנאים הנדרשים לצורך קיום השתק פלוגתא.

זהות הפלוגתא ורכיביה, סיום ההתדיינות בהכרעה מפורשת וההכרעה בפלוגתא חיונית לצורך פסק הדין שניתן. גדר המחלוקת בין הצדדים הנו בשאלת זהות הצדדים בשני ההליכים, מאחר, שכאמור, אין זהות בין התובעים בשני התיקים.

המלומדת פרופ' נינה זלצמן, בספרה מעשה בית-דין בהליך אזרחי עמ' 371, מבהירה את ההיגיון שבבסיס העיקרון של מעשה בית דין, המוגדר לא אחת באמצעות הביטוי " היה לו יומו בבית-המשפט", אשר מטרתו " למנוע בעל-דין, שניתנה לו ההזדמנות המלאה וההוגנת להתדיין בבית-המשפט בעניין כלשהו או בפלוגתא כלשהי, מלחזור ולהתדיין שוב עם מי שהיה יריבו באותה התדיינות בגין אותה עילת תביעה או בקשר לאותה פלוגתא שכבר הוכרעה בפסק דין סופי". (ההדגשה שלי, ש.ד.)

אחת ממטרותיו של כלל זה היא " למנוע שימוש לרעה בזכות זו וניצולה של המערכת השיפוטית על ידי מי שכבר מיצה פעם אחת את זכותו או היתה לו ההזדמנות המלאה לעשות כן כדי להגן על ענייניו".

על פי ההיגיון שבבסיס עיקרון מעשה בית דין מתבקשת, להשקפתי, המסקנה לפיה היה לנתבעות יומן בבית המשפט, ניתנה להן ההזדמנות המלאה וההוגנת להתדיין בסוגיה שבבסיס המחלוקת (גם אם התוצאה אינה לטעמן) ואין כל הצדקה לחזור ולהתדיין שוב ביחס לאותן עובדות ומסקנות משפטיות.

בע"א 258/88 משה פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין ואח' פ"ד מד(2) 576 נדונה השאלה האם רשאי הנתבע להסתמך על טענת השתק-פלוגתא כנגד התובע, לאחר שעניינו כבר נתברר במסגרת הליך משפטי אחר. טענה זו שימשה את הנתבע ככלי הגנה כדי להדוף את תביעתו של התובע ובית המשפט קיבל את טענתו בקובעו: