החלטה בתיק ברע 1106/05

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם מר ס' עיסא) מתאריך 7.7.05 בתיק הוצל"פ 6-01-19900-02.

2.       בהחלטתו האמורה דחה כב' ראש ההוצאה לפועל בקשת המבקש לעכב כל הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, בעקבות בקשה לביצוע פסק דין שהגישה המשיבה.

3.       פסק הדין שהוגש לביצוע, ניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר א' טובי) בתאריך 12.6.01, ולפיו חויב המבקש לשלם למשיבה סך 10,812 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט. החלטת בית משפט השלום לחייב את המבקש לשלם למשיבה הסכום האמור ניתנה לאחר שבית המשפט לא נתן אמון בעדותו של עד מטעם המבקש. המבקש עצמו, אשר טען כי החוב למשיבה סולק, לא עורר אף הוא את אמון בית המשפט, וזאת לאחר ששינה את גרסתו בנוגע לאופן בו בוצע התשלום למשיבה.

 המבקש לא השלים עם פסק הדין, והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי (תיק ע"א 2527/01), ובתאריך 31.12.02 ערעורו נדחה, באשר נמצא כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום.

4.       לטענת המבקש, כל בקשותיו לראש ההוצאה לפועל לעכב את ההליכים המתנהלים נגדו נדחו, ופירושו של דבר שהמבקש צפוי להיאסר בעקבות פקודת מאסר שניתנה נגדו.  עוד טוען המבקש, כי ב"כ המשיבה השיג את פסק הדין בבית משפט השלום שלא כדין ובמרמה, הגם שבידי המבקש ראיות לכך שסכום החוב מושא פסק הדין שולם זה מכבר. לבקשתו שלפני צרף המבקש הראיות המלמדות, לטענתו, שבית משפט השלום שגה בהכרעתו ובקביעות המהימנות שקבע, וביקש כי אתיר לו להגישן כראיות נוספות בערעור.

5.       לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

          לא מצאתי בהחלטת ראש ההוצאה לפועל  פגם המצדיק מתן רשות ערעור. טענות המבקש נוגעות לתוכנו של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, ולמעשה מלין המבקש על כך שבית משפט השלום העדיף את גרסת המשיבה על פני גרסתו שלו וגרסת העד מטעמו. ואולם, ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לשנות את פסק הדין, והסמכות לעשות כך מסורה אך ורק לערכאת הערעור. כאמור, המבקש מיצה זכותו לערער על פסק הדין וערעורו נדחה, ופסק הדין הפך להיות פסק דין סופי.

          משהוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, חייב ראש ההוצאה לפועל להורות מה יהיו ההליכים שינקטו לשם גביית הסכום שנפסק בפסק הדין, ואין הוא יכול להרהר אחר תוכנו של פסק הדין, ואינו יכול לשמש כערכאת ערעור על פסקי הדין שניתנו בבית המשפט המוסמך. לענין זה נקבע בע"א 267/78 לידיה בלפור נ' איסר בלפור, פ"ד ל"ג (1) 375:

"על ראש ההוצאה לפועל לפעול על פי האמור בפסק הדין כפשוטו ואין עליו לחקור במופלא ממנו. אין הוא רשאי לתקן את שעיוות בית המשפט בפסקו את הדין ואין הוא רשאי למלא את החסר בפסק הדין, אם נשאר כזה לדעתו.

לשכת ההוצאה לפועל לא נודעה לשמש, ואינה יכולה לשמש, כזירה לעריכת דיון נוסף בעניינים שהוכרעו בערכאה הדיונית המוסמכת, בשל כך שדעתו של מי מהצדדים אינה נוחה מקביעה זו או אחרת שיש בפסק הדין שביצועו מבוקש. אף ערעורים ובקשות רשות ערעור שמי מהצדדים מגיש על החלטות ראש ההוצאה לפועל, אינם יכולים לפתוח פתח לקיום דיון מחודש בטענות הצדדים לגופו של החיוב, טענות שהוכרעו בערכאה הדיונית המוסמכת, וכן אין מקום לקבל ראיות המלמדות, לטענת המבקש, כי שגה בית המשפט שנתן את הפסק, ועתה יש לתקנו.

6.       ככל שהדברים אמורים בבקשת המבקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, הרי שלא מצאתי בהחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל כל פגם. לשכת ההוצאה לפועל הוקמה כדי לסייע לנושים לגבות חובותיהם מחייבים, וכיצד ניתן יהיה להגשים מטרה זו אם הלשכה תעכב ההליכים לפי בקשת החייבים? הדרך שפתח המחוקק למי שסבור שאין לנקוט נגדו בהליכים היא הדרך הקבועה בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, ומעיון במסמכים שלפני למדתי, כי גם דרך זו נוסתה כבר על ידי המבקש.

7.       המבקש סומך טענותיו, בין היתר, על בג"ץ 5304/92 פר"ח  נ' שר המשפטים, פ"ד מ"ז(4) 715, ולטענתו לא ניתן להורות על מאסרו שכן הוא נטול כל יכולת לשלם.

          אף טענה זו אין בידי לקבל. מהמסמכים שלפני עולה, כי בעבר אוחדו חובותיו של המבקש אך תיק האיחוד פוזר לאחר שהמבקש לא עמד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו. משנקבע סכום התשלום החודשי שעל המבקש לשלם, והמבקש לא ביצע התשלומים, מוסמך היה ראש ההוצאה לפועל להורות על מאסרו. בנוסך לכך מתברר, כי המבקש העביר רכושו לילדיו כדי לנסות ולהתחמק מתשלום חובותיו ("מכיוון שהיו לנו בעיות עם ההוצל"פ"), ודברים אלה עולים מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט זה בפני חברי המלומד, כב' השופט ע' גרשון (בש"א 12538/01), בבקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת ערבון במסגרת הערעור שהגיש על פסק דינו של בית משפט השלום. גם לאחר פסק הדין שניתן בבג"ץ 5304/92, אחת הדרכים לנסות ולגבות חוב ממי שאינו משלם תשלומיו החודשיים או ממי שמנסה להעביר רכושו לאחרים כדי להתחמק מתשלום חובותיו, היא באמצעות הוצאת פקודות מאסר, כפי שנעשה במקרהו של המבקש.

          סופו של דבר, לא מצאתי מקום ליתן למבקש הרשות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל, והנני מחליט לדחות את בקשתו.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה הבקשה.

(ב)      הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה יתווסף לחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל המתנהל נגד המבקש, ומספרו 6-01-19900-02.

ניתן היום, ח' באלול, תשס"ה (12 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתקים לב"כ הצדדים.