החלטה בתיק ברע 1050/07

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת א' פרוסט-פרנקל) בת"א 24596/06 מיום 10.12.06 לפיה ניתנה למשיבה רשות להתגונן.

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן: המבקש העביר סכומים מחשבונה של המשיבה לחשבון מעבר מעוקלים, בגין עיקול שהוטל על-ידי עיריית חיפה. בהמשך לכך, נוצרה יתרת חובה בחשבונה של המשיבה, בגינה הגיש המבקש תביעה בסדר דין מקוצר. המשיבה הגישה בקשת רשות להגן בטענה שסיכמה עם פקיד המבקש כי יפרע שיקים שקדמו לעיקול. למעשה, טענתה של המשיבה היא כי המבקש העדיף את ההעברה לטובת העיקול על פני התחייבויות שקדמו לעיקול, וביניהן תשלום לשלטונות מס הכנסה, ומכאן יתרת החובה שנוצרה בחשבונה. יוער, כי תצהיר התמיכה בבקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה ניתן על-ידי בעלה, שהיה מעורה בהתנהלות חשבון הבנק. בתגובה לטענות המשיבה טען המבקש כי הגנתה היא הגנת בדים. בהקשר זה הטעים המבקש כי המצהיר מטעמה לא פירט עם מי שוחח ומתי, והאם יש תיעוד בכתב. המבקש עמד על כך שלפי הדין מחויב היה להעביר כל סכום שנמצא בחשבונה של המשיבה ביתרת זכות לחשבון המעוקלים, שאם לא כן יהא דינו כדין סרבן. עוד טען המבקש, כי הקטין את נזקי המבקשת בכך שהקטין את חובה אצלו. בהחלטתו מיום 10.12.06 הסתמך בית המשפט קמא על ההלכה הפסוקה לפיה בית המשפט יטה להיעתר לבקשת רשות להגן אפילו המדובר בהגנה דחוקה, וקבע כי:

"הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.

על מנת לפתור את המחלוקת לעניין מועד הפקדת הכספים בחשבונה והתוצאות הנלוות, אני מקבלת את הבקשה ונותנת את הרשות להתגונן".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא משלא דחה את בקשת הרשות להגן שהגישה המשיבה, וזאת אף בהתחשב בהלכה המקלה בסוגיה זו, שכן לשיטתו "מששילם הבנק חובות של המשיבה לעירית חיפה (אשר נכונותם כמו גם תוקף צו העיקול לא נשנו מעולם במחלוקת בפני בית המשפט קמא) בהתאם לצו עיקול, ויהיה הרקע לכך כאשר יהיה, הרי שלא יעלה על הדעת לראות בכך- ולו מן הבחינה העקרונית- כ'נזק' אשר נגרם כביכול למשיבה, לטענתה" (ההדגשה במקור, ש.ד.). המבקש סבור כי אין לקבל את טענת המשיבה, לפיה העובדה שפרע חוב זה ולא אחר מקים לה נזק, ובמיוחד כך, משלא טרחה להצביע על הפרשים בריביות שחובותיה השונים צוברים. המבקש אינו כופר בכך שאפשר שגרסת המצהיר נכונה, במובן זה שלא היה מפקיד כספים לו ידע כי יועברו בחלקם בגין עיקול, ברם לטענת המבקש אין בה כדי להקנות למשיבה הגנה ראויה לכאורה מהתביעה.

טענה נוספת בפי המבקש היא כי מהתצהיר שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להגן חסרים פרטים, כדוגמת שמו של הפקיד עמו שוחח המבקש ופרטי ההבטחה שניתנה לו, לטענתו. המבקש מדגיש כי המצהיר מציין בתצהירו אך ורק ש "הבנק לא היה רשאי לפעול כפי שפעל", ולא טוען במפורש שהמבקש צריך היה להימנע מלפעול בהתאם לצו העיקול ולכבד שיקים שניתנו לצד ג', ולא בכדי, שכן לטענה מעין זו, על פניה, אין תקומה. המבקש חוזר ומדגיש כי המצהיר אינו משכיל להצביע על קיומו של נזק, שכן הוא מתעלם מהעובדה שהמבקש העביר כספים על חשבון חובותיה של המשיבה. עוד טוען המבקש כי בתצהיר קיימת סתירה אינהרנטית, שכן עולה ממנו כי הכסף שהוזרם לחשבונה של המשיבה הועבר לאחר שחלף מועד פירעון השיק לפקודת מס הכנסה, ולא הובהר "הכיצד מתיימרת הפקדה הבאה חמישה ימים לאחר מועד פירעונו של שיק 'להבטיח' את פירעונו?".

דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07 פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.

אמנם מקובלת עלי עמדתו העקרונית של המבקש לפיה בנק לא צריך לשתף פעולה עם לקוחות המנסים לחמוק מעיקולים. יחד עם זאת, חזרתי ועיינתי בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשת הרשות להגן, וכן בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 29.11.06, ולא מצאתי כי גרסת המשיבה, בה נטען כי בעלה שוחח עם מי מעובדי המבקש, הופרכה. בדין קבע בית המשפט קמא כי מועד הפקדת הכספים בחשבון המשיבה והתוצאות הנלוות להפקדה זו ראויים לבירור. לא מן הנמנע, כי מי מעובדי המבקש טעה, או שמא נפלה אי הבנה בשיחה שהתקיימה, לכאורה, בין בעלה של המשיבה לבין מי מעובדיו של המבקש. בשולי הדברים יוער, כי אם בסופו של יום יימצא שלא היה ממש בטענות המשיבה, הרי שחזקה על בית המשפט קמא שייתן ביטוי הולם להתנהלות זו בפסיקת הוצאות בסופו של ההליך באופן שימצא לנכון.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בסיון, תשס"ז (20 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: