החלטה בתיק ב.ש. 3404/06

1.         זו בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין שנגזר על המבקש ביום 26/12/2006 במסגרת תיק פל 130/06 בבית משפט לתעבורה בנצרת (להלן - בית משפט קמא), בו הורשע המבקש עפ"י הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, הכל בשני מקרים.

2.         בית משפט קמא גזר על המבקש עונש של מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, קנס בסך 1,000 ש"ח שישולם ב-4 תשלומים שווים, שלילת רישיון הנהיגה בפועל לתקופה של 24 חודשים ושלילת רישיון הנהיגה על תנאי לתקופה של 9 חודשים למשך שנתיים.

3.         הערעור שהוגש ע"י המבקש הוא על חומרת העונש שהוטל עליו.

4.         אלה בתמצית טענותיו של המבקש:

א .         על המבקש נגזרו 3 חודשי מאסר בפועל ואם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-דין עד לשמיעת הערעור, לא יהיה כל טעם בשמיעת הערעור שכן המבקש יסיים לרצות את רוב תקופת מאסרו.

ב .         למבקש סיכויי ערעור טובים. מדובר בנסיבות מיוחדות שאינן דומות למקרים אחרים. גזר-הדין עליו מבוסס כתב האישום נשוא הערעור בוטל ע"י בית משפט קמא ולפיכך למעשה לא היה כל פסול בנהיגתו של המבקש.

5.         ב"כ המאשימה התנגדה לבקשת עיכוב ביצוע גזר-דין. לטענתה, החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת עיכוב ביצוע היא סבירה בנסיבות העניין. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי המבקש הודה והורשע על-פי הודאתו והעונש שנגזר על המבקש הוא במסגרת הסדר הטיעון ובית משפט קמא אף ראה לנכון להגדיר את העונש שהוטל על המבקש כסטייה לקולא מהסדר הטיעון ולפיכך, סיכויי הערעור של המבקש בתיק זה הם קלושים. 

6.         דיון

א .         ככלל, מאסר בפועל שהוטל בגזר דין, יש לרצותו מייד עם הינתנו ורק במקרים יוצאי דופן ובנסיבות מיוחדות, יעכב בית המשפט ביצוע גזר דין עד לקבלת פסק-דין בערעור.

בע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(2) 241, (להלן - הלכת שוורץ), נקבעו מספר כללים מנחים לעניין עיכוב ביצוע גזר דין. להלן, אתייחס לכל אחד מן השיקולים הרלוונטיים שנקבעו בהלכת שוורץ תוך ישום שלהם על נסיבות המקרה שבפנינו.

ב .         חומרת העבירה - עבירות התעבורה בהן הורשע המבקש - נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף - הן עבירות חמורות ויש גם להדגיש כי המבקש ביצע את כל העבירות הנ"ל בשני מקרים שונים שבגינם אף הוגשו שני כתבי אישום נפרדים.

ג .         אורך תקופת המאסר בפועל שהוטל על המבקש - ככל שתקופת המאסר שהטיל בית משפט קמא ארוכה יותר, כך ייטה בית המשפט במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שלא לעכב ריצוי המאסר ולהיפך.

במקרה שלפנינו, הוטלו על המבקש 3 חודשי מאסר בפועל. אומנם, מדובר בתקופת מאסר קצרה, אך יחד עם זאת יש לזכור כי העונש שהוטל על המבקש נמצא במתחם של הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים.

ד .         עברו הפלילי של המבקש - טענה ב"כ המבקש, כי עברו הפלילי של המבקש בתחום התעבורה אינו מכביד כלל. טענה זו אינה מדויקת. מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות תעבורה עולה כי לחובת המבקש 11 הרשעות קודמות שכוללות עבירות רבות וביניהן עבירות חמורות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ברמזור אדום, אי ציות להוראות שוטר ועוד. על כן, שונה המצב של המבקש לעומת מי שאין לו הרשעות קודמות בעבירות תעבורה.

ה .        סיכויי הערעור - המבקש הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, כאמור לעיל. במסגרת הסדר הטיעון, הגיעו הצדדים להסכמה כי יוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוות דעתו החיובית של הממונה על עבודות השירות, כך שבמסגרת אותו הסדר הטיעון ניתן היה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים במידה ולא תהיה חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השירות. המבקש לא התייצב בפני הממונה ולפיכך החליט בית משפט קמא לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים. מעיון בגזר דינו של בית משפט קמא עולה כי הוא מבוסס ומנומק היטב ונראה לי כי לאור העבירות החמורות נשוא הערעור ועברו הפלילי של המבקש בתחום התעבורה, כי סיכויי ההתערבות של ערכאת הערעור בגזר-דינו של בית משפט קמא קלושים.

ו .          מעבר לדרוש אציין כי טענתו של המבקש, לפיה גזר-הדין עליו מבוסס כתב האישום נשוא הערעור בוטל ע"י בית משפט קמא ולפיכך למעשה לא היה כל פסול בנהיגתו של המבקש, אינה מקובל עלי. כנגד המבקש ניתן גזר-דין בשנת 2003 שפסל אותו מלנהוג והוא ידע על כך ולמרות זאת, נתפס המבקש פעמיים כשהוא נוהג בזמן פסילה. נכון הוא שגזר-הדין הנ"ל בוטל לאחר מכן, אבל בזמן שהמבקש נתפס, גזר-הדין טרם בוטל והמבקש ידע אז שהוא נוהג בזמן פסילה.

7.         לאור כל האמור לעיל, נראה לי כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע גזר-הדין ולפיכך אני דוחה את הבקשה.

8.         והודע למבקש ולב"כ הצדדים.

היום כא' בטבת, התשס"ז (11 בינואר 2007).