החלטה בתיק ב.ש. 2890/05

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא ת. כתילי) מיום 27/9/2005 לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כנגד העורר ואדם נוסף הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות רכוש ומרמה בשמונה אישומים, כאשר לאותו אחר מיוחסים עוד שבעה אישומים נפרדים.

ב"כ העורר טוען כי טעה בית משפט קמא בכך שקבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, ומכל מקום לא בעוצמה המצדיקה מעצר. עוד טען כי אף אם קיימות ראיות לכאורה, אין מדובר בעבירות המקימות עילת מעצר - מדובר בעבירות רכוש, העורר חסר עבר פלילי, זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק, העבירות נעברו בפרק זמן קצר וניתן תסקיר חיובי בעניינו וניתן להשיג במקרה כזה את מטרת המעצר ע"י שליחת העורר לחלופת מעצר.

מן הראוי לציין כי בעת הדיון בפני הודיעה ב"כ המאשימה כי הוגשה בקשה לבית משפט קמא בקשה לתיקון כתב האישום ועתה מיוחסים לעורר שני אישומים נוספים.

לפי הנטען בפרט האישום הראשון קשרו הנאשמים קשר לגניבת רכב ושינוי זהותו באמצעות מסמכים שנגנבו מרכב אחר, כאשר כלפי העורר קיימת ראיה לפיה מתקין השלט זיהה את העורר כמי שהזמין את העבודה ב- 70%-60% וזאת מתוך שתי תמונות שהוצגו לו.

כמו כן קיימת בתיק הודעתו של הנאשם האחר (סגלוביץ) (אצלו נתפס הרכב בעל הלוחיות המזוייפות), ובהודעה זו טוען סגלוביץ כי הרכב הנ"ל הינו רכב של העבודה. אולם הוא גם מציין, לאור שאלה שנשאל, כי ברכב הנ"ל נמצאו וילונות שעוקלו בעיקול שבוצע ע" העורר, והוא סגלוביץ שימש כנהגו בעת ביצוע העיקול, ועל כן הוילונות נמצאו שם במכונית, כי לטענתו זהו רכב של "העבודה".

אכן לא מדובר בראיות בעלות עוצמה רבה, בכל אופן לשלב של בקשה למעצר עד תום ההליכים, שהרי אלו ראיות נסיבתיות רק לגבי חלקים מהעובדות הנטענות בפרט אישום זה, ולגבי חלקים אחרים אין כל ראיה אף לא נסיבתית כלפי המשיב.

פרט האישום השני מייחס לעורר קשירת קשר לקבל במרמה מוצרי השקייה ממפעל מדרפלס.

לגבי אישום זה די בראיות שנמצאו כדי להוות ראיות לכאורה כפי שנקבע בהחלטת בימ"ש קמא.

פרט האישום השלישי מייחס לעורר קשירת קשר לקבל במרמה סחורה מחברת ברון או קיי בכך  שהפקידו תמורת הסחורה שיקים, שינו את מסמך ההפקדה כאילו זו הפקדה במזומן ושלחו את המסמכים לספק הסחורה שסיפקה, על סמך אישור זה חלק מהסחורה, עד שגולה דבר המרמה.

בתיק קיימת עדותו של ספק הסחורה, על כך שישב עם שניהם והוא המזהה את העורר כמי שבא לקחת את הסחורה יחד עם הנאשם האחר.

די בכך כדי להוות ראיות לכאורה כפי שקבע  השופט קמא.

פרט האישום הרביעי מייחס לנאשמים קשירת קשר לקבל במרמה דשא ועצים, בכך שהעורר הזמין תחת שם בדוי דשא ועצים כביכול עבור עיריית קרית אתא, קיבל את הסחורה ושילם בשיק של אחר ביודעו שאין לו כיסוי.

גם כאן קיימות ראיות לכאורה כפי שפורט כב' השופט קמא בהחלטתו.

לפי האישום החמישי המיוחס לנאשמים, הם הזמינו מקום במלון תחת שמות בדויים שהו במלון תחת זהות בדויה ולא שילמו החשבון. שותפה אני למסקנתו של השופט קמא כי לגבי העורר בשלב זהאין ראיות חזקות, כאשר מתייחסים לאישום זה כשלעצמו.

אולם לגבי האישום השישי שאף הוא מתייחס לקבלת ארוח במלון במרמה ישנה ראייה הקושרת את העורר בכך שהוא התארח במלון במסגרת אותה "חבילת ארוח" שנרכשה לכאורה במרמה, והזדהה בשמו האמיתי, ומספר הטלפון שלו נרשם.

השיטה בה הוזמנה חבילת ארוח הינה דומה מאוד בשני המקרים, והעובדה כי באישום החמישי ישנה עדות של זיהוי חלקי של העורר כמי ששהה במלון, מקבלת משקל נוסף מעצם מעורבותו לכאורה במעשה המיוחס לו באישום השישי.

לגבי האישום השביעי שותפה אני למסקנה אליה הגיע השופט קמא כי עובדת המצאותה של מכסחת הדשא מביתו של המשיב מהווה ראיה לכאורה מספקת לשלב זה.

לגבי האישום השמיני די במסדר הזיהוי שנערך כדי להוות ראיה לכאורה לגבי מעורבות העורר.