החלטה בתיק ב.ש. 2363/05

1.         בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם על פי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים").

2.         נגד המשיבים 2-4 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (להלן:"חוק העונשין").

למשיב 1 מיוחסת באישום השני, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיפים 378 + 380 לחוק העונשין.

באישום השלישי מייחסת המבקשת למשיבים, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) + 29 לחוק העונשין.

3.         כתב האישום מכיל שלושה אישומים שעניינם פרשה אחת של מעשי אלימות על רקע סכסוך בין משפחות בכפר גוש חלב.

א.         האישום הראשון

סיפור המעשה על פי האישום הראשון מלמד כי ביום 09.07.05 נהג עזאם עזאם (להלן: "עזאם") ברכבו בגוש חלב ואיתו נסע ברכב מאלכ חלייחל. במהלך הנסיעה באחד מרחובות גוש חלב, חסמו אותו המשיבים 2,3, ו-4 באמצעות שני כלי רכב איתם הגיעו.

בעוד עזאם פותח את דלת הרכב ויוצא ממנו, התקרבו המשיבים 2,3 ו-4 אל עזאם והיכו אותו בכל חלקי גופו, באמצעות מקלות שאחזו בידיהם.

כתוצאה ממעשיהם של המשיבים 2,3, ו-4, נגרמו לעזאם שברים בפנים וחבלות בגופו.

עזאם הובהל לחדר מיון בבית החולים זיו שבצפת, ומשם הועבר לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם טופל בפציעותיו.

ב.         האישום השני

על פי הנטען בכתב האישום, בהמשך למתואר באישום הראשון, הגיע מחמד עזאם (להלן: "מחמד") ביחד עם אדהם חלייחל (להלן: " אדהם") למקום בו הוכה עזאם, וראו  אותו פצוע.

מחמד המשיך לנסוע עם אדהם עד שהגיעו סמוך לביתו של המשיב 1 ויצאו מן הרכב.

משיב מס' 1, שעמד בסמיכות, צעק וקילל ובשלב כלשהוא היכה באמצעות מקל שאחז בידו את מחמד בכתפו.

מחמד הובהל לחדר המיון בבית חולים זיו שבצפת שם אובחנו נפיחות וכאבים בזרוע שמאל.

ג.         האישום השלישי

עוד נטען בכתב האישום כי בהמשך למפורט באישומים 1 ו-2 הגיע אדם נוסף בשם מוחמד עזאם לביתו של המשיב 1, שם ראה את המשיבים, כשבידיו של המשיב 1 גרזן, ובידיהם של המשיבים 2,3,4 מקלות ומוטות ברזל.

בעוד הוא פונה אל המשיב 1 במטרה להביא לסיום המחלוקת, הניף המשיב 1 את הגרזן ופגע בראשו. המשיבים 2,3, ו-4, הצטרפו למשיב 1 והיכו אותו בבעיטות ובאמצעות המקלות והמוטות, שאחזו בידיהם.

כתוצאה ממעשיהם של המשיבים, נגרמו למחמד עזאם פצע קרע באורך של 15 ס"מ בחלקו הקדמי של ראשו ושברים באצבעות יד שמאל.

חמודי הובהל לחדר מיון בבית החולים זיו בצפת, שם טופל.

4.         המשיבים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה למיוחס להם ולקיומה של
עילת מעצר מכוח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א) (1) (ג) (4) לחוק המעצרים.

            ב"כ המשיבים מסתייג מסווג העבירות ביחס לאישומים מס' 1 ו - 3 ולדעתו עובדות האישומים מקימות לכל היותר עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. יחד עם זאת, מאשר ב"כ המשיבים כי קמה חזקה בדבר מסוכנותם של המשיבים גם ביחס לעבירה החלופית.