החלטה בתיק א 976/01

1.         ביום 29/11/05 נתתי פסק-דין בתיק. מאחר שעל פי פסק הדין היה על הנתבעת, בי"מ חברה לבניין בע"מ, לשלם לתובעת, מדינת ישראל, כספים על פי קביעות שקבעתי בפסק הדין, ולגובה הסכום צריך היה להגיע לאחר חישובים - הוריתי לצדדים להגיש לי פסיקתא.

משהגישה התובעת פסיקתא, התעוררה מחלוקת לגבי הסכומים המגיעים לה.

זימנתי את הצדדים, ובישיבה מיום 16/3/06 הודיעו הצדדים כי המחלוקת היחידה ביניהם היא בשאלה אם על הסכומים שעולים מפסק הדין, יש להוסיף מע"מ.

הם ביקשו ממני לפסוק במחלוקת זו (עמ' 17 ש' 23), ולפיכך לא מתעוררת שאלה אם יש בסמכותי להוסיף ולהכריע, לאחר שניתן פסק הדין, גם בשאלה זו.

2.         הסכומים שפסקתי הם בעקבות פרויקט בניה של דירות מגורים, שבנתה הנתבעת ברכסים. הנתבעת קיבלה את הקרקע לבניית הדירות בעקבות זכייתה במכרז. בהסכם-ההתקשרות נקבע, כי הנתבעת תשלם לתובעת  עבור פיתוח כללי על פי טבלאות "החזרי פיתוח כללי של המשרד", כמפורט בנספח ו' של ההסכם:

            "... עבור פיתוח כללי שבוצע ושיבוצע על ידי המשרד בקרקע שהוקצתה להן על ידי מינהל מקרקעי ישראל... אם הפיתוח הכללי יבוצע על ידי המשרד ישירות יהיה תשלום הוצאות הפיתוח הכללי כמפורט בנספח ו'".

            נקבע, אם כן, בנספח ו', כי החיוב עבור פיתוח כללי ייקבע על-פי טבלאות "החזרי פיתוח כללי" של המשרד.

3.         טוענת המדינה, כי היא הזמינה את עבודות הפיתוח אצל קבלנים שונים, להם שלמה מע"מ. לפיכך יש להחזיר לה את המע"מ. מנגד הסכימה המדינה כי עליה לקזז את המגיע

לנתבעת, ועל פי פסק דיני סכום של 547,211 ש"ח (נכון למדד פברואר 1993), בתוספת מע"מ.

4.         מנגד טוענת הנתבעת כי המדינה איננה עוסק על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק מעמ") אלא במעמד מיוחד של מלכ"ר (וראו סעיף 4 לחוק מע"מ). לפיכך אם נתנה המדינה שירותים, אין היא יכולה לגבות מע"מ עליהם. זאת ועוד, המדינה בזמנו לא נתנה לנתבעת חשבונית מס. עתה, בשל האיחור, אין היא יכולה לתת חשבונית, ולפיכך אין מקום לחייב את הנתבעת, שהיא עוסקת, בתשלום מע"מ מקום שאין היא רשאית לנכות את המע"מ (וראו סעיף 35 לחוק מע"מ).

5.         הכרעה במחלוקת:

המדינה הסכימה עם הנתבעת כי התמורה תגבה, אם היא ביצעה את העבודות, לפי טבלאות חישוב שלה. על פי טבלאות החישוב לא נקבע, שיתווסף למחירים הנקובים בהם מע"מ.  הכלל הוא, שאין על הקונה, או מקבל השירותים, לשלם מע"מ למוכר או למספק השירותים, אלא אם הותנה כך בהסכם ההתקשרות ביניהם. לא הותנה כך, יש לראות את המוכר או ספק השירותים כמי שנטלו על עצמם לשלם את המע"מ מתוך התמורה שקיבלו (וראו בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387, ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' אברהם, פ"ד לט(2) 490.

לפיכך, לדעתי, אין לחייב את הנתבעת לשלם למדינה מע"מ על סכומים שחושבו לפי הטבלה.

מנגד, פירטה התובעת סכומים שהיא שלמה בפועל לקבלנים (כמו יישור השטח לפי העלויות בפועל בסכום של 245,863 ש"ח, או בגין תקשורת לפי העלויות בפועל בסכום של 86,229 ש"ח, בסעיף 5 לכתב התביעה). לגביהם רשאית המדינה לקבל החזר לפי מה ששלמה

בפועל, ויש להניח על פי חזקת התקינות, כי היא שילמה לעוסקים המבצעים את המע"מ.

6.         באשר לטענתה של הנתבעת כי היא לא תקבל חשבונית ולפיכך לא תוכל לקזז את המע"מ שהיא תשלם למדינה כמס תשומות, אכן, כך הוא, המדינה אינה רשאית לגבות מע"מ עבור עבודות או שירותים שהיא מספקת, אך לא כך לגבי עבודות שהיא הזמינה אצל קבלנים ושלמה עליהם מע"מ. לפיכך היה צריך להיות ברור לנתבעת, שאם המדינה תבצע את העבודות עבורה באמצעות קבלנים אחרים, היא תהיה זכאית להחזר המע"מ מבלי שהנתבעת תוכל לקזז אותם.

7.         לסיכום, על התובעת להגיש פסיקתא תוך 21 יום מהיום, שבה לסכום לקיזוז שעומד לטובת הנתבעת יתווסף מע"מ. מנגד לסכומים שהמדינה זכאית להם, יתווסף מע"מ רק אם סכומים אלה נתבעו בתור החזר הוצאות שהמדינה הוציאה כהוצאות פיתוח כאשר ביצעה את העבודות באמצעות אחרים וכאשר החישוב נעשה על פי העלויות בפועל (סעיף 5ז-ח לכתב התביעה).  כאמור, אם החישוב נעשה על פי הטבלאות, אין להוסיף לו מע"מ.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום י"ב בניסן, תשס"ו (10 באפריל 2006) בהעדר הצדדים.