החלטה בתיק א 83132/99

לחידוש הליכים בתיק בו עוכבו ההליכים עקב בוררות

בפניי בקשה לחידוש הליכים בת.א. 83132/99 (להלן: " התיק"), בו עוכבו ההליכים מכח סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות").

התיק, עניינו בתובענה שהוגשה ע"י התובע,  ברטו בן שטרית (להלן: " המבקש"), לפני קרוב לתשע שנים, כנגד מר יעקב צרפתי (להלן: " המשיב").

בעקבות הסכם בוררות שנכרת בין הצדדים, בשנת 2000, ניתן פסק דין, לפיו עוכבו ההליכים, והמחלוקת שבין הצדדים הועברה להכרעת בורר מוסכם.

למרות שמאז ועד היום חלפו כשמונה שנים, לא התקיימה כל ישיבת בוררות, לא ננקטו הליכים משפטיים, ע"י מי מהצדדים, ועתה עותר התובע, לחידוש ההליכים.

רקע

התובענה שבתיק הוגשה ביום 2.9.99. בתובענה זו תבע המבקש מהמשיב, תביעה כספית בסך של 250,000 ש"ח, בטענה כי המשיב בהיותו מתחזה כיועץ מס מקצועי, גנב ממנו כספים באמצעות מעשי מרמה חמורים ביותר.

לאחר שהתקיימו מספר ישיבות קד"מ בפני כב' השופט מאיר יפרח, ואף הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, הופנו הצדדים להליך גישור במנ"ת בפני המגשרת, עו"ד חגית גוילי-שקד (להלן: " המגשרת").

ביום 4.9.00, דהיינו לפני כשמונה שנים, במהלך ישיבה בפני המגשרת, הגיעו הצדדים להסכמה וחתמו על הסכם בו נקבע, כי התיק יופנה להליך בוררות אצל רואה החשבון בועז יפעת (להלן: " הבורר"), על מנת שזה יכריע בסוגיות השנויות שבמחלוקת.

מאז הסכמת הצדדים לפנות להליך בוררות ועד ליום זה, לא התקיימה אפילו ישיבת בוררות אחת בין הצדדים, ועתה עותר המבקש בבקשתו לחידוש ההליכים.

טענות הצדדים

המבקש עותר לחידוש הליכים בתיק, בנימוק כי הצדדים לא פנו לבוררות ולא התקיימו הליכי בוררות, וכיום עמדת המשיב היא, כי הוא אינו מעוניין בהליכי בוררות.

המשיב טוען , כי המבקש זנח את תביעתו ואת הליכי הבוררות ולא עמד על קיומם של הליכי הבוררות במשך למעלה משבע שנים.

בניגוד לסעיף 5(א) לחוק הבוררות, המבקש לא מילא אחר התנאי, כי "המבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך".

עתה, באיחור ושיהוי ניכרים של למעלה משבע שנים נזכר המבקש לנסות להחיות את התביעה בביהמ"ש. אין מדובר בעיכוב קל ערך, אלא באמירה בהתנהגות ובמעשה במשך שנים רבות, כי הוא איננו מעוניין עוד לנהל את התביעה נגד המשיב, ומשמעה הוא כי אין זה ראוי עוד לנהלה.

זניחתה של התביעה ושל הליכי הבוררות עולים ממעשיו של המבקש. למעשה נזנחו ההליכים פעמיים, בפעם הראשונה בין השנים 2000 עד 2004, עת לא נוהלו הליכי הבוררות והמבקש לא פעל פעולה אמיתית כלשהי שתביא לקיומם. בפעם השנייה נזנחה הבוררות בין השנים 2004 עד 2007, אשר גם בהן לא נוהלה הבוררות.

המשיב מוסיף, כי במכתב ששלח ב"כ המבקש לב"כ המשיב, ביקש ב"כ המבקש לקבל את עמדת המשיב בדבר המשך קיום הליך הבוררות, ומסר כי מרשו יראה בתשובה שלילית או חוסר תשובה עד ליום 15.12.04 כסירוב להמשיך בבוררות, ולכן יפעל בהתאם. אלא שהוא לא פעל בהתאם ולא עשה דבר על מנת לקיים את הבוררות ולא ביקש לחדש את ההליכים בביהמ"ש.

עוד טוען המשיב, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות. משננטשה הבוררות לפני כשבע שנים ולמעשה לא החלה מעולם. הסתיים הסכסוך בין הצדדים. המבקש רשאי היה לעמוד אז, בשנת 2000, על קיום הליכי הבוררות או לבקש מיד את חידוש ההליכים בתביעתו בביהמ"ש. משלא עשה כן אין לו אלא להלין על עצמו.

המשיב טוען, כי יש לדחות את התביעה אף מטעם של שיהוי רב בפנייה לביהמ"ש לחידוש ההליכים בתיק, לאחר שהן הליכי הבוררות והן ההליכים בתיק ביהמ"ש נזנחו במשך למעלה משבע שנים.

המשיב טוען, כי יש שני תנאים עיקריים לקבלתה של טענת שיהוי ושניהם מתקיימים בנסיבות המקרה שלפנינו:

התנאי האחד, כי קיים מצג ברור מצד התובע, המעיד על מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. תנאי זה התקיים, שכן המבקש זנח את ההליכים כנגד המשיב, הן בבוררות והן בביהמ"ש במשך למעלה משבע שנים וגילה דעתו כי הוא מוותר על התביעה.

התנאי השני הוא, כי הנתבע שינה את מצבו לרעה, כתוצאה מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אף תנאי זה התקיים, שכן המשיב שינה את מצבו לרעה בכך שלא שמר על כל המסמכים והראיות לאחר כל כך הרבה שנים של זניחת הסכסוך. השבתו עתה תגרום למשיב נזק ראייתי חמור.