החלטה בתיק א 77462/04

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת הינה רשות מקומית.

התובעת טוענת כי הנתבע חב לה בגין שירותי כבאות שסופקו לו, סך של 285 ש"ח אשר לא שולם לה עד למועד הגשת התביעה.

בבקשת הרשות להגן טען הנתבע כי לא הוא הזמין את השירות ואף אינו יודע מי עשה כן וכי השירות לא היה נדרש כלל שכן לטענתו לא הספיק לפנות את האשפה מדירתו כיוון שמיהר לעבודה ולכן המזמין חשב שמדובר בגופה והזמין את מכבי האש, המשטרה ואמבולנס.

עוד טוען הנתבע כי כתוצאה מפעולות אלו נגרם נזק לדלת ביתו שכן נפרצה על ידי שירותי הכיבוי, וכן הפסיד ימי עבודה.

ב"כ המשיבה המלומדת ציי כי טענותיו של המבקש אינם פוטרות אותו מהתשלום לאור הוראות תקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים) [תשל"ה - 1975]

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

עוד יש לזכור כי גם טענות הגנה אשר אינן מעוררות אמון רב, ואף יש שחלקן מתגלות ככוזבות בחקירה הנגדית אין בהן כדי לפסול את נכונותו של ביהמ"ש מלהעניק רשות להגן היות ומשקל הראייה איננו נקבע בשעת הדיון בבקשה ומשום כך חוסר האמון בהן, כשלעצמו, אינו שולל את מתן הרשות להגן אם יש לטענות אלו אחיזה כלשהי בחומר המצוי בידי ביהמ"ש. ( ראה ע"א 592/65 אברהם שלי נ' בוכובזה, פ"ד כ(2) 608).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

בדיון מיום 18/04/05 טענה ב"כ התובעת המלומדת כי על פי חוק העזר העירוני שירותי כבאות ובהתאם לתקנות שירותי הכבאות תשלומים בעד שירותים יש לחייב את הנתבע כבעל הנכס בעלות השירות.

כן טענה כי הנתבע הודה בקיומו של ריח חזק בדירתו שבעקבותיו הגיעו נותני השירות מחשש לאסון. 

הנתבע חזר על טענתו כי לא הוא הזמין את שירותי הכיבוי, לא היה צורך מלכתחילה בשירות ויש לחייב את המזמין.

עיון  בסעיף ההגדרות של התקנות מראה כי "מקבל שירות" הינו בעל או מחזיק בנכס שבו או להגנתו  נעשית "פעולת הכיבוי" או "הצלת נפשות". באם דבריו של הנתבע נכונים ולפיהם מלבד הריסת דלתו לא עשו שירותי הכבאות דבר, כי אז אינו חייב דבר עפ"י תקנה 2 לאותן תקנות.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן.

לאור סכום התביעה , הנני מעביר את הדיון בה להליך של דיון מהיר.

תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להתגונן והועברו  לפסים של "הליך מהיר".

הנני קובע את התיק לדיון מקדמי ליום 7.11.2005 , שעה   16:30.