החלטה בתיק א 76335/04

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

טענות הצדדים:

עיריית הרצליה הינה רשות מקומית כמשמעותו בפקודת העיריות (להלן:"התובעת") לטענתה, הנתבעים היו בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה "מחזיקים" בנכסים נשוא כתב התביעה, ויתרת חובם לתובעת ליום 14.12.04 בגין אי תשלום מים ארנונה ואגרת שמירה הינו בסך 185,874 ש"ח.

לטענת הנתבעים התובענה הינה לאקונית ואין בה כל פירוט בגין איזו תקופה מתייחס החוב ועל סמך מה התגבש.

לטענתם המדובר בשני נכסים שונים - נכס עסקי ונכס פרטי. הנכס "העסקי" אינו אלא נכס המשמש כישיבה ותלמוד תורה ועל כן לא ברור מדוע סווג הוא בסיווג עסקי.

כמו כן, טוענים הנתבעים, כי לא קיבלו תמורה בגין השירותים שבעטיים נזקפו החשבונות.

יתרה מזו, טוענים הנתבעים כי רק כעת, לאחר הליך הביטול פסק הדין, הסכימה לפתע התובעת למחוק את התביעה בעניין הנכס ברחוב נורדאו וזאת לאחר שנגרמה טרחה רבה עוגמת נפש ונזק רב ביותר בגין הפרשה, כולל מה שנדרשה הנתבעת בהוצאות ושכר טרחת עורך דין.

בגין התנהלות כזו  הרי שלדידו של ב"כ הנתבעים,  יש מקום לפסוק נגד התובעת הוצאות לדוגמא, למשל ולשנינה - בסך של עשרות אלפי ש"ח ובכל מקרה באופן המאיין ומקזז את חובת הארנונה של הנתבעת בעניין הנכס ברחוב אחד העם - וזאת בלי לפגוע בכל זכות או טענה.

כעולה מהתצהירים של הנתבע 1 מר שמש שלום (להלן- הנתבע) ושל הנתבעת, הרי כי הנתבע גרוש מהנתבעת לפי תעודת גירושין מיום 7.6.99. לנתבעים יש שלושה ילדים אחד מהם הינו נרקומן המסתובב ברחוב.

לטענת ב"כ הנתבעים  המלומדת, דין התובענה נגד הנתבעים להדחות לגופא הן באשר לנכס בנורדאו והן באשר לנכס ברחוב אחד העם ובכל מקרה יש ליתן רשות להתגונן שכן די בטענת הגנה בדוחק כדי ליתן רשות להגן - ובענייננו בוודאי שרף זה נתגשם.

לא ברור מהיא "אגרת השמירה" בגינה חוייבו הנתבעים, וכיצד חושבה ועל סמך מה ומכוח איזו הוראת חיקוק עזר ומה הריביות החלות בפיגורים על אי תשלומה.

כעולה מתצהירה של הנתבעת שלא נסתרה הרי כי אין לה כל זיקה או קשר עובדתי או משפטי לנכס ברחוב נורדאו 5. מעולם לא היה רשום הנכס  על שמה ואין לה בנכס כל זכות בעלות או זכות קניינית אחרת ו/או חזקה. כעולה מתצהיר הנתבעת שלא נסתר הרי כי משנת 1987 בקרוב  היא איננה מתגוררת בנכס והיא  גרושה מהנתבע.

יתרה מכך, לטענת ב"כ הנתבעים, דין התביעה להדחות אף באשר לנתבע או לחלופין יש  לתת לו רשות להגן.  ראשית כי הנכס "העסקי" אינו אלא נכס שהנתבע מעמיד לצורך ישיבה ותלמוד תורה ואין מקום לסווג את הנכס בסיווג עסקי עם ארנונה כה גבוהה. ב"כ הנתבעים המלומדת אף מפנה בין היתר לה"פ 1894/97 הבורסה לניירות ערך בת"א נ' עירית ת"א יפו [פדאור 99(4)98], בו נקבע כי כאשר הארנונה שגויה הרי כי יש לפסוק אף חובת השבה.

כעולה מתצהיר הנתבע, שלא נסתר, הרי ראש העיר ביקרה בנכס בנורדאו 5 וראתה כי לומדים שם תורה, והבטיחה, הבטחה מנהלית מחייבת, כי הנתבע יקבל הקלות במיסים. על הבטחה והתחייבות מנהלית  מפנה ב"כ הנתבעים לה"פ 89/95 עמותת האידרא נ' עמידר - חברה לאומית לשיכון ,  פס"מ נח (3)55.

זאת בנוסף לטענת הגנה או   קיזוז בגין  נזק שנגרם לנתבע שכן התובעת ביטלה בעבר את הרשיון של המסעדה שהיתה בנכס דבר שגרם לנתבע נזק. זאת מאחר והיתה שם שנים רבות מסעדה בשם "גלי ים" - והעיריה גרמה לנתבע נזק, לא נתנה לו רשיון ולכן הפך את המקום ל"כולל" לצורך לימוד תורה. בגין התנהלות זו זכאי התובע להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד.

בנסיבות אלו היה מצופה מהתובעת לגלות רגישות יתר באשר לדרישת תשלום, ובעקבותיה כתב תביעה ובהם דרישות לסכום כסף גבוה ועצום בגין שירותים שכלל לא ניתנו לנתבע ואשר לא פורט בגין מה ועל סמך מה. לתצהיר הנתבע, שלא נסתר, צורף אישורו של מר יחיאל ושי ראש המועצה הדתית אשר מציין כי: "הנני לאשר בזאת כי ביקשתי מספר פעמים במקום ושם מתנהל לימוד תורה ותפילה מידי יום בשעות הערב והבוקר, במקום לומדים עשרות גמלאים ותלמידים בהתמדה ובקביעות".

התובעת בסיכומיה ציינה כי התביעה מפורטת וברורה בניגוד לנטען ע"י ב"כ הנתבעים. רשות מקומית אינה צריכה לפרט בכתב התביעה כיצד נוצר החוב הנתבע, ואינה צריכה לצרף דף חשבון המציג את אופן היווצרות החוב. די לה לציין את יתרת חובו של הנתבע, שהיא בבחינת "השורה התחתונה".

המשיבה הינה רשות ציבורית המחוייבת לפעול  על פי דין. פטורים ו/או הנחות ניתנים רק במקרים המפורטים בדין. ולא ניתן לפטור את הנכס  מחיוב ארנונה משום שהנכס ו/או מחזיקו לא ממלא אחר הקריטריונים למתן פטור עפ"י פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938.

לא ניתן ליתן הקלות מארנונה מעבר להנחות ולהקלות המותרות בחוק הרשויות המקומיות (הנחה מארנונה) התשנ"ג - 1993 אולם הנחות וההקלות ניתנות בכפוף להסדרת חובות. תקנה 20 קובעת: