החלטה בתיק א 751825/06

התביעה שבפניי עניינה תשלום עבור פרמיית ביטוח אשר חייבת הנתבעת לתובעת, לטענתה.

לטענת התובעת, הפסיקה הנתבעת לשלם עבור פוליסת ביטוח אותה רכשה מהתובעת, ולכן נאלצה האחרונה לבטלה, בהתאם להוראות הפיקוח על הביטוח.

הנתבעת מכחישה את עצם החבות. בנוסף, העלתה טענה מקדמית לפיה הסמכות המקומית היא לביתהמשפט בירושלים, ולא בתלאביב-יפו.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי התברר כי קיימות הקלטות מתומללות של שיחות שנערכו בין הנתבעת לנציגי התובעת, אשר עשויות להיות לעזר בבחינת טענותיהם של הצדדים לגופו של עניין. התמלילים הוגשו לביתהמשפט לפני שניתנה החלטה בעניין הסמכות המקומית. בהתאם להחלטתי מיום 21/08/07 הייתה הנתבעת אמורה להגיב לתמלילים אלו.

עד למועד זה לא התקבלה כל תגובה, וגם לא ברור אם התמלילים נמסרו לנתבעת. ברם, אינני סבורה שמוצדק להמשיך ולחכות לתגובת הנתבעת בנדון, הגם שחשבתי שאולי לאחר קבלת התמלילים יוכלו הצדדים לסיים את ההליך ביניהם בהסדר. משלא כאלה הם פני הדברים, אני נותנת בזה החלטתי לעניין הסמכות המקומית.

סעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984 (להלן: ,,התקנות"), הוא הסעיף הקובע את מקום הסמכות המקומית. העיקרון שבסעיף זה מורה כי הזיקה הקובעת את מקום הסמכות היא לנתבע, כאשר החלופה הראשונה היא מקום מגוריו. אך הסעיף קובע גם חלופות נוספות.

לטענת התובעת, החלופה הרלוואנטית היא זו הקבועה בתקנה 3(א)(3) - מקום ביצוע ההתחייבות. לטענתה, מקום ביצוע ההתחייבות הוא מקום קבלת התשלום בגין הפוליסה, שהוא אצל התובעת, שמושבה בתלאביב. הנתבעת, שלא הייתה מיוצגת בדיון, טוענת לעומתה שגם לפי חלופה זו, מקום ביצוע ההתחייבות - קרי: המקום בו ביצעה הנתבעת את התחייבותה - הנו סניף הבנק שלה, הנמצא, לדבריה, בירושלים. לטענתה, הסמכות המקומית היא בירושלים, וזאת - בהתאם למקום מגוריה ולמקום בו ביצעה את ההתחייבות.

ניתן להבין את טענותיה של הנתבעת, והן אף תואמות את ,,עקרון הזיקה לנתבע", שהוא העיקרון המנחה בקביעת סמכות השיפוט. ולמרות זאת, עליי לקבל את טענתו של בא ^-כח התובעת, עלפיה זכותה של התובעת להגיש את התביעה בביתהמשפט בתלאביב קמה לה בהתאם לתקנה 3(א)(3) לתקנות.

במקרה הנדון לא נקבע מקום לביצוע ההתחייבות, ולכן יש לבדוק את הוראות החוק המהותי, אשר במקרה הנדון הנו סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג ^-1973, הקובע:

,,חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה..."

כך נקבע בשורה ארוכה של פסקי ^-דין. ראו, לעניין זה, רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2), 731, 733 (1995):

,,...הדיבור 'התחייבות' בתקנה 3(א)(3) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם אך הדבר ניתן יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי; וכבר היו דברים מעולם שנפסק שהסמכות המקומית נקבעת לפי הוראות הדין המהותי..."

ואילו בבר"ע 696/05 (מחוזי ירושלים) שור נ' מטרסו, תקמח 2005(2), 3117 (2005), נקבע:

,,...הואיל ולא נקבע באופן מפורש בין הצדדים המקום לביצוע החיוב, יש להורות כי המקום שנועד לקיום ההתחייבות הינו המקום אליו היו צריכים להשתלם הכספים."

במקרה דנן, הואיל ולתובעת רק סניף אחד, והוא באזור תלאביב, רשאית הייתה היא להגיש תביעתה בתלאביב.

הנתבעת העלתה גם טענות אודות מאזן ^-הנוחות, אשר אכן נוטה לטובתה ומחזק את הטענה שיש להעביר את התיק לירושלים. ואולם, אין הדבר בסמכותי, והיה על הנתבעת להגיש בקשה מתאימה לפי סעיף 78 לחוק בתי ^-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה להעביר את התיק לביתהמשפט בירושלים וקובעת כי לביתהמשפט בתלאביב-יפו סמכות מקומית לדון בתביעה.

בנסיבות תיק זה, אינני קובעת צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים בדואר רשום וכן העתק של התמלילים שהגישה התובעת והחלטתי שניתנה לאחר הגשתם - לנתבעת. הנתבעת תגיש תגובתה בתוך 14 יום מהיום.