החלטה בתיק א 74677/04

בפני בקשת רשות להגן כנגד תביעה  בסדר דין מקוצר.

טוענת התובעת אשר הנה חברה בע"מ,העוסקת בשיווק מוצרי מזון, כי הנתבעת נותרה חייבת לה את הסך של 6,963 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, בגין הסחורה שסיפקה ותמורתם לא שולמה לה.

בבקשת רשות להתגונן טענה הנתבעת, כי בהתאם להסכם שהיה בין הצדדים היה על התובעת להודיע לנתבעת 30 יום מראש על כל העלאת מחירים של מוצריה. לאור שינוי המחירים לקראת סוף שנת 2002 ותחילת שנת 2003. טוענת הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם ביניהם ולכן הפסיקה הנתבעת לרכוש את מוצרי התובעת, כמו כן טענה כי שילמה עבור כל הסחורה שהזמינה עד אז ובקיזוז הסכומים עבור המוצרים בהם העלתה התובעת את המחיר.

כן טענה הנתבעת כי בין החשבוניות שצורפו לכתב התביעה יש כאלו שכבר התקבלה תמורתן, ולפיכך יש לקזז סך של 4,800 ש"ח מסכום התביעה.

ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המצהיר ועל פי הסדר דיוני שבין הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב והתיק הובא להכרעתי על פי אותם סיכומים.

דיון

טרם אכריע בבקשה זו מוטב יהיה אם אחזור על תמצית הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו לדון בבקשת רשות להגן. דינים אלו כפי שקרמו עור וגידים בפסיקה ובספרות המשפטית, יפים גם להחלטה בבקשה זו.

אנו מצויים בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. ( ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70).  לשם כך יש להראות כי תצהירו של הנתבע אינו מגלה אף הגנה לכאורה.

בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. ( ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'   פ"ד כ(2) 520, 522).

עוד יש לזכור כי גם טענות הגנה אשר אינן מעוררות אמון רב, ואף יש שחלקן מתגלות ככוזבות בחקירה הנגדית אין בהן כדי לפסול את נכונותו של ביהמ"ש מלהעניק רשות להגן היות ומשקל הראייה איננו נקבע בשעת הדיון בבקשה ומשום כך חוסר האמון בהן, כשלעצמו, אינו שולל את מתן הרשות להגן אם יש לטענות אלו אחיזה כלשהי בחומר המצוי בידי ביהמ"ש. ( ראה ע"א 592/65 אברהם שלי נ' בוכובזה, פ"ד כ(2) 608).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולאפשר לו את יומו בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

בשלב זה, עלינו לזכור כי אין מוטלת על הנתבע החובה, לשכנע את השופט בצדקת דבריו או כי יזכה בעתיד בהליך השיפוטי אלא אך כי גרסתו מציבה "נקודה הגיונית" בה ניתן להיאחז על מנת להפריך את טענות התביעה (ד. בר-אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (פרלשטיין-גינוסר, מהדורה רביעית, תשנ"א) 86).

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

קיזוז:

לעניין טענת הקיזוז, ההלכה הפסוקה היא (ראה ע"א 725/87 - חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אולבקיס  בע"מ, פ"ד מד (1) 177) שיש לפרט היטב טענת הקיזוז הנטענת במסגרת בקשת רשות להתגונן.

על הנתבע המבקש רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות אותו קיזוז, הלכה פסוקה היא שיש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק כשמנסחים כתב תביעה. אין ספק שפירוט כזה לא נעשה בתצהיר שבפני.

הפסיקה קובעת בנוסף כי טענת קיזוז שלא הומחשה במידת האפשר, בית המשפט לא יתחשב בה.

(ראה לעניין בקשת רשות להתגונן הנסמכת על טענת קיזוז שלא פורטה כראוי, גם ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ויסנברג בפש"ר, פ"ד לז(2) 355, ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סחר סיכוני חוץ, פ"ד מה (5) 729.)