החלטה בתיק א 742846/04

1.                 סלקום ישראל בע"מ (להלן - התובעת או המשיבה) הגישה תביעה בהליך של "סדר דין מקוצר" כנגד זריהן וולף מירב (להלן - הנתבעת או המבקשת).

2.                 לטענת התובעת התחייבה הנתבעת לשלם עבור שירותי רדיו טלפון ושירותים נלווים סכומים כפי שהתובעת תחייב את חשבונם מדי חודש . הנתבעת לא שילמה את התשלום ונותרה חייבת לתובעת נכון ליום 12.2.04 סך של 5,217 ש"ח אשר בצרוף הפרשי הצמדה וריבית הינו 5,429 ש"ח.

3.                 מנגד טוענת המבקשת כי בינה לבין המשיבה התנהלה מסכת שלמה של התכתבויות סביב נושא חוב בגין שיחות שבוצעו משני מכשירי טלפון ניידים. האחד הוא מכשיר שהיה למעשה בשימוש בלעדי של גרושה מר גדעון וולף והשני מכשיר שהיה שלה ובגין מכשיר זה ביקשה מהמשיבה, כבר לפני מספר שנים, להעביר על שם גרושה שאף חתם על כל הטפסים הנחוצים להעברת המכשיר על שמו.

4.                  לטענתה, זמן רב לאחר מכן ( במסגרת הליכי הגירושין ) הסתבר לה כי התובעת הודיעה לגדעון באופן חד צדדי שהעברה לא בוצעה בגלל בעיות העבר שהיו לו בסלקום. אולם, לגרסתה התובעת לא טרחה להודיע לה שהעברת הבעלות לא בוצעה וברשלנותה לא ניתקה את השירות לאותו מכשיר שנשאר בידי גרושה.

דיון

5.                  טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522 ).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

לאחר קריאת בקשת הרשות להתגונן ושמיעת חקירת המצהירה בפני וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי בכדי לאזן כראוי בין זכויות הצדדים, על אף התמיהות הרבות שהועלו בגירסת הנתבעת וסתירות בינה לבין המסמכים החתומים על ידה, לא ניתן לשלחה לדרכה ולדחות את בקשתה על אתר, אלא יש להפעיל את סמכויותיי עפ"י תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקשת רשות להתגונן, מותנית בהפקדת סך של 1,800 ש"ח ,  תוך 30 יום בקופת בית המשפט.

לאור סכום התובענה, הנני מעביר את הדיון בתובענה לפסים של "סדר דין מהיר". תשומת לב הצדדים לאמור בתקנה 214 ב (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

הוצאות הבקשה והדיון בסך 720 ש"ח כולל מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

הנני קובע התיק  לדיון מקדמי  בפני ביום 8.5.2007 שעה  16:30.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום ז' באדר, תשס"ז (25 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.