החלטה בתיק א 741336/06

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש"), להעברת הדיון מחוסר סמכות מקומית לביהמ"ש השלום בירושלים, מקום מגורי המבקש בהתאם לתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984.

בכתב התביעה וב"הצעה" לביטוח והפוליסה עליהן מתבססת המשיבה בתביעתה מקום מגורי המבקש בירושלים. אם נכרתה עסקת ביטוח, אשר מוכחשת לגוף העניין, העסקה נכרתה בירושלים, בסוכנות ביטוח קיל ברחוב יד חרוצים  בירושלים. המקום שנועד או שהייה מכוון לקיום ההתחייבות הנו מקום ביצוע התשלומים לפי הפוליסה. לטענת המבקשת אף המשיבה מאפשרת כי הנו בסניף הבנק של המבקש בירושלים.

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות. מעיון בפוליסת הביטוח עולה, כי לא הוסכם בין הצדדים על מקום קיומם של התחייבות הצדדים על פי הפוליסה, ומשכך בהיעדר הסכם בעניין המקום שנועד לקיום ההתחייבות, יש לפנות להוראות הדין המהותי, דהיינו לסעיף 44 לחוק החוזים התשל"ג- 1973 הקובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה. ולפיכך, יש להחיל בעניינו את סעיף 44, קרי, במקום מושבה ועסקה על המשיבה בתחום השיפוט של בית המשפט בתל אביב, שם משתלמים ומתקבלים תשלומי הפרמיה וההשתתפות העצמית ודי בכך כדי להקנות לבית המשפט דנן סמכות מקומית. הסמכות המקומית נתונה לבית משפט שלום זה על פי החלופות המנויות בתקנות 3 (א) 1 ו- 3 (א) 2 לתקנות, מקום יצירת ההתחייבות והמקום שנועד לקיומה של ההתחייבות.

התובעת הנה חברת ביטוח אשר מקום מושבה ועסקה הראשי ברחוב אבא הילל בסילבר 3 ברמת גן.

פוליסת הביטוח, נשוא התביעה, הוצאה לנתבע בהתאם לבקשתו. קיבולו של חוזה הביטוח בין הצדדים השתכלל במשרדיה הראשיים של התובעת, כאמור, בתחום השיפוט של בית משפט השלום בתל אביב, שם התקבלה הצעת הביטוח ושם הונפקה פוליסת הביטוח נשוא תובענה זו. קיבולו הסופי של חוזה הביטוח עצמו על פי חוק החוזים, היה במשרדי התובעת הראשיים ברמת גן. מכאן, שהחוזה נכרת ברמת גן, וההתחייבות נשוא תובענה זו, נוצרה בתחום סמכותו של בית משפט השלום בתל אביב והמקום  שנקבע לקיומה של ההתחייבות על פי פוליסת הביטוח הנו במשרדיה הראשיים של התובעת ברמת גן.

מכתבי ההתראה שנשלחו לנתבע נשלחו ממשרדיה הראשיים. ומכל מקום, הרי שגם באם היה המבקש נושא בתשלום הפרמיה על פי פוליסת הביטוח, הרי שהתשלומים היו ממוענים למשרדיה הראשיים של התובעת ברמת גן שם מתקבלים גם תשלומי הפרמיה ולא לסוכן הביטוח ו/או לכתובת אחרת.

דיון

בהתאם להוראת תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, על התובע לכלול בכתב התביעה את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה". בעניינו, בכתב התביעה מצוינת הסמכות המקומית לבית משפט קמא בהתקיים החלופה המנויה בתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה המקום שנועד לקיום ההתחייבות היינו במשרדי התובעת ברמת גן.

"תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה הסמכות המקומית של בית משפט לדון בתובענה שאינה כולה במקרקעין. התקנה מונה חמש חלופות, אשר די בהתקיים אחת מהן כדי להקנות לבית המשפט, אשר באזור שיפוטו מצוי האמור בחלופה, הסמכות המקומית לדון בתובענה, למעט החריג כמפורט בתקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, סייג אשר אינו רלוונטי לענייננו".נ(כב' השופט משה רביד בר"ע 696/05 בנימין שור נ' אהוד מטרסו, 9-10, אתר נבו (להלן: שור).      

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, זכאי התובע להגיש את התובענה לאחד מבתי המשפט שבאזור שיפוטו, אם מתקיים אחד התנאים המנויים בתקנה 3(א).

תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

3. תובענה שאינה במקרקעין -

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

מקום יצירת ההתחייבות כוללת:

1. התחייבות חוזית -הסמכות המקומית מסורה לבית המשפט שבאזור שיפוטו נחתם החוזה.