החלטה בתיק א 738285/05

בפניי בקשת רשות להתגונן.

לטענת המבקש, הוא נמצא בהליכי גירושין מאשתו (נתבעת 2), היא אינה דוברת עברית ובקשה זו מוגשת גם בשמה. לטענתו קיבל הבטחת הכנסה וקיים דיון במשך כשנה וחצי כנגד המוסד לביטוח לאומי בנושא הבטחת ההכנסה.

המבקש הגיע למשרדי המשיבה מספר פעמים לאחר שהחל לעבוד והודיע לנציגיה, כי ברגע שיקבל את פסק הדין כנגד המוסד לביטוח לאומי בין אם יזכה ובין אם לאו, ישלם את חובו בתוספת ריבית והצמדה. נציגי המשיבה לא הסכימו לכך והשיבו לו, כי עליו לשלם את חובו ולהגיש בקשה לועדת ההנחה. נאמר לו כי הנחתו לא תאושר.

לטענתו, גם לאחר קבלת האישורים מהמוסד לביטוח לאומי, הערימו עליו נציגי המשיבה קשיים.

המוסד לביטוח לאומי סרב להוציא אישור רטרואקטיבי והמשיבה לא רוצה לאשר לו את המגיע לו ע"פ החוק.

לטענת המשיבה, מדובר בתביעה אשר הוגשה בנובמבר 2005 בגין חובות ארנונה שלא שולמו משנת 2002. לטענתה, המבקש מסר לאחר הגשת התביעה, על חשבון חובו, שלושה שקים דחויים. המבקש הגיש בקשה להנחה בארנונה בשנת 2002, אך בקשתו נדחתה משלא עמד בקריטריונים.

בקשה חוזרת של המבקש, להנחה בארנונה בשנת 2005, נדחתה אף היא.

תצהירו של המבקש אינו מגלה כל הגנה כנגד התביעה וטענתו כנגד גובה החוב, היא טענה בעלמא, סתמית ואינה מפורטת ומשום כך, מבקשת לדחות את הבקשה.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר,  אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע, אלא אך לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ פד"י מז (5) עמ' 133).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי הנתבע  דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של הנתבע אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

סדר דין מקוצר נועד למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. העדרו של סיכוי שהנתבע יצליח בהגנתו, ייקבע רק אם תצהיר הנתבע איננו מגלה הגנה לכאורה.בקשה למתן רשות להתגונן תסורב רק במקרים שבהם משתכנע בית המשפט כי לנתבע אין הגנה של ממש.

לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שלא תינתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש הינה חסרת מעש על פניה או שהיא הגנת בדים (דוד בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה", מהדורה שביעית, ת"א, יולי 2004, הוצאת פלרשטיין גינוסר בע"מ, עמ' 175-179).

כך נתבע, אשר מבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).

לטענת המבקש נציגי המשיבה דחו את בקשתו להמתין עד קבלת פסק הדין בתביעתו כנגד המוסד לביטוח לאומי כדי שישלם את חובו עם ריבית והצמדה.

לטענת המשיבה, בקשותיו של המבקש להנחה בארנונה נדחו פעמיים וכל טענתו לגובה החוב סתמית.

לאור הנטען בפניי הנני קובעת, כי על המבקש היה לשלם את חובו למשיבה ולא להמתין לפסק הדין, מה עוד שהמבקש נדחה פעמיים בבקשותיו למתן הנחה בארנונה, מאחר ולא עמד בקריטריונים הנדרשים. המבקש לא הראה בתצהירו, עובדה או עובדות אשר יכולות, בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו להגנה ראויה ואפילו לא בדוחק וכדברי השופט דוד בר אופיר:

"לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו, כשם שבית המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת משמעות על פניה או שהיא "הגנת בדים" (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח' פ"ד מ"ב (1) 721, 722; דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית (2004) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמודים 170-173).

הנני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.