החלטה בתיק א 734/02

1.         בפני בקשת נתבעים להעביר הדיון בתביעה זו לבימ"ש השלום בחיפה.

2.         להבנת הבקשה והחלטתי בה, להלן הרקע העובדתי הרלוונטי:

א.         התובעים, (להלן:"אורן") הינם בעלי זכויות חכירה לדורות בבית מגורים בזכרון יעקב. הם חתמו על חוזה ביום 17.8.01, עם צד ג' (להלן:"גרינבוים") למכור להם את הבית.

ב.         הנתבעים, (להלן:" נויגבורן") חתמו על חוזה ביום 1.4.02 עם גרינבוים לרכוש מגרינבוים את ביתו לפי תמורה שהוסכמה. 

ג.          ביום 30.5.02, הוטל לבקשת אורן, צו עיקול זמני אצל המחזיק נויגבורן על התמורה שהוא היה אמור לשלם לגרינבוים לפי חוזה רכישת הבית ממנו.

            העיקול הזה הוטל בבית משפט נכבד זה בת.א. 461/02, בש"א 7541/02 וזאת עד לסך750,000 ש"ח.

            צו העיקול הזה נמסר לנויגבורן בו ביום.

ד.         ביום 15.8.02 הודיע נויגבורן לאורן כי ביום בו קיבל את צו העיקול הוא נותר חייב לגרינבוים סך של 25,000 דולר בלבד בכפוף לזכות קיימת לקזז מסכום זה את הנזקים שגרם להם גרינבוים במעשיו ובמחדליו בעבר ובעתיד.

ה.         בתביעה שבפני שהיא בקשה לאישור עיקול ולפי תקנה 378 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984, טוען אורן כי לפי ההסכם שבין נויגבורן לגרינבוים (ס' 14) החזיק נויגבורן ביום מסירת צו העיקול הזמני לו, סך של 188,000 דולר שטרם הגיע מועד תשלומו.

ו.          עו"ד רוזן, ב"כ נויגבורן, הסביר את הפער העצום בין שני הסכומים בכך שביום 6.5.02 (היינו לפני קבלת צו העיקול) הימחה גרינבוים את זכותו לקבל 100,000 דולר מאת נויגבורן ע"ח תמורת הדירה לעו"ד שפריר שייצג אותו. והוא, נויגבורן, התחייב בחתימתו על כתב ההמחאה לפעול על פיו.

ז.          בתביעה שלפני טען אורן כי כתב ההמחאה לא בא לעולם אלא כמעשה יזום של גרינבוים להבריח את הכסף שהוא היה אמור לקבל מנויגבורן ולהסיר את הסיכון שהוא יעוקל ע"י אורן.

            יש לראות לכן את ההמחאה כמסמך פיקטיבי ויש לראות את הסכום שהועבר על פיו לעו"ד שפריר כשייך לגרינבוים.

ח.         יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה שלפני לא רק נגד נויגבורן אלא גם נגד עו"ד שפריר, אך בישיבת קדם המשפט מיום 11.3.04, הודיע עו"ד ישורון, ב"כ אורן, כי הוא מסכים למחיקת עו"ד שפריר מהתביעה נוכח טיעונו של זה בכתב ההגנה שהגיש, כי כתב המחאת הזכות נועד להבטחת סילוק משכנתא שרבצה על ביתו של גרינבוים לטובת הבנק הבינלאומי וכי הוא, עו"ד שפריר עשה שימוש בכסף למטרה זו.

ט.         טיעון זה  השמיט את הקרקע מתחת לטענת אורן כי כתב ההמחאה היה מסמך פיקטיבי, אך למרות זאת עומד אורן על תביעתו ככל שהדבר נוגע לסך 88,000 דולר (אה פרוטוקול מיום 11.3.04).

י.          הטלתי על עו"ד רוזן, ב"כ נויגבורן, להמציא לב"כ אורן, הסבר לגבי הסך 88,000 דולר, ובישיבת קדם המשפט השניה (19.4.04) הודיע עו"ד ישורון כי הוא מוכן לצאת מההנחה שיש הסבר לגבי הסך 62,500 דולר, אך עדיין נשאר סך של 25,500 דולר. לגבי סכום זה טוען נויגבורן, שהוא אינו חייב לשלמו לגרינבויים מכח זכות קיזוז שיש לו להיפרע ממנו בגין נזקים שגרינבוים גרם לו, ועו"ד ישורון טוען כי אין זכות כזו.

יא.        בינתיים צורף גם גרינבויים כצד להתדיינות לפי בקשתו והוא טוען בהגנתו כי לא זו בלבד שנויגבורן אכן אינו זכאי לקזז מהתמורה שהוא חייב לו בגין הדירה שמכר לו את הסך 25,000 דולר, אלא שלמעשה נויגבורן, חייב לו סך נוסף של 25,000 דולר.

יב.        עו"ד רוזן, ב"כ נויגבורן, טוען עתה כי סמכות השיפוט, לפי הסכום השנוי במחלוקת בין הצדדים הוא לבית משפט השלום.

            עו"ד ישורון טוען כי לא כך הוא מאחר וההליך נפתח לפי תקנה 378 כבקשה לאישור עיקול זמני שהסמכות לדון בה היא למי שהטיל את העיקול הזמני.

            גם עו"ד ארז , ב"כ גרינבוים, טוען כי הסמכות נתונה לבימ"ש המחוזי.