החלטה בתיק א 72772/04

א.        רקע

1.                  התובע הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר.

2.                  לטענת התובע, בעת פתיחת תיק בית המשפט, חייב הנתבע לבנק סך של  31,602 ש"ח. לטענת הבנק החוב נובע מאי החזר הלוואות.

3.                  הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן.

4.                  הבקשה למתן רשות להתגונן (להלן: בר"ל) לוותה בבקשה לגילוי מסמכים. בין היתר נטענה הטענה שהתובע  יצר זיקה לחיבור בין חשבון האישי וחשבון העיסקי של הנתבע, לצורך קביעה מסגרת אשראי. כאשר התובע התנה את מסגרת האשראי העיסקי בקיום פקדונות וחשבון ניירות ערך בחשבונו הפרטי של הנתבע. התובע איפשר חריגה ממסגרת האשראי בחשבונו האישי של הנתבע בממדים כלכליים גדולים ומסוכנים. לטענת הנתבע, התובע ללא התראה מוקדמת, הפסיק לכבד את ההמחאות בחשבונו הפרטי והעסקי, דבר אשר הביא לקריסה את העסק.

כדי להוכיח את טענותיו, הנתבע ביקש לידיו מספר רב של מסמכים הקשורים לניהול חשבונותיו. ביום 29.6.05 ניתנה החלטה לגילוי מסמכים. ביום 21.12.05 קיים התובע את ההחלטה כמיטב יכולתו.

בדיון ב 7.2.06 הנתבע הלין על כך שלא קיבל את מלוא המסמכים המבוקשים.

5.                  באופן חריג ניתנה לב"כ התובע הזדמנות לחקור את הנתבע חקירה נגדית  ממושכת ומעמיקה. זאת מאחר ולגופו של הענין הנתבע מעלה טענות קשות וחמורות ביחס לניהול חשבונותיו בבנק. למעשה נטען להתניה אסורה לפי ס' 7 לחוק הבנקאות (שירות הלקוח) התשמ"ג - 1982 ו"הפרת אמונים" ע"י מנהלת חשבונותיו מטעם הבנק ("גלי" - ע' 2 שורה 9 לפרוטוקול). לטענת הנתבע גלי עסקה במכירה ורכישת ני"ע ללא התייעצות איתו ו/או אישורו מראש אלא כל עיסקה אושרה בדיעבד. יצויין שלמרות חקירה נגדית ארוכה, הנתבע לא נשאל ולא הובאו בפניו הוראות שלו (אם קיימות)  אשר מוכיחות כי ביוזמתו נמכרו או נרכשו ני"ע.

6.                  ב"כ התובע הציג בפני הנתבע דפי חשבון אשר לפיהם הנתבע רכש מט"ח. יצויין שמסמכים ת/ 3-1 ו-5 לא צורפו למסמכים שנמסרו לב"כ הנתבע.

7.                  הנתבע הינו "עצמאי" בעסקי השליחויות מ- 1982. לטענתו הוא לא בודק ביסודיות דפי החשבון שלו. מדבריו ניתן להבין שראה את עצמו "בן ערובה" בידי "גלי" בניהול חשבונותיו.

8.                  הנתבע מעלה טענות לא מגובשות לקיזוז בגין נזקים אשר נגרמו לו (בקריסת עסקיו) עקב התנהלות ענייניו ע"י התובע.

ב.         דיון

9.                  בשלב של דיון בבקשה למתן רשות להתגונן, די אם תצהירו של המבקש מגלה לדעת ביהמ"ש הגנה לכאורית לקיום הגנה. כמו כן הבקשה חייבת פירוט אשר מאפשר לצד שכנגד להבין את מהות ההגנה ולא מדובר בטענה בעלמא, או הגנת בדים. אין בשלב בר"ל בדיקת טיב ראיות המבקש. (לעניין זה יפים דבריו של  גורן, סוגיות  בסדרי דין אזרחי מהדורה שמינית, תשס"ה-2005, 383-375):

"די אם הנתבע מראה "הגנה לכאורה" אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים טיב ראיותיו... כשנתבע טוען בעל פה כנגד מסמך, יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שקיימת הגנה לכאורה).... (גורן שם ע' 375).

10.              טענת הנתבע מייחסת ל"גלי" התנהגות פסולה המתעלמת לחלוטין מאחריות הנאמנות ביחס ללקוח הבנק, כגון: התניית מסגרת אשראי עיסקי בפעילות בחשבון פרטי של הנתבע. למעשה מדובר בחיבור בין שני גופים (חשבון אישי ועסקי) נפרדים כאשר פעילות האישית של הנתבע משפיע על איתנות הכלכלי של העסק.

ס' 7 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח) התשמ"ג- 1982 קובע:

"התנייה בשירות לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין שירות המבוקש לבין התנאי הקיים"

קיימת חובת אמון מצד הבנק כלפי הלקוח. בע"א (תל אביב-יפו) 1657/97 לניר (י.ל.) סחר ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ מיום 27.5.99 (להלן: "לניר"), כבוד סגן הנשיא השופט טלגם מפרט היטב חובת האמון ונאמנות שעל בנק לשמור כלפי הלקוח. לדבריו מטרת החקיקה הכלכלית היא להגן על הלקוח (ס' 2 לפסק הדין).

            לדעתו של כבוד השופט טלגם, הגדרת חובת האמון מוצא ביטוי "באיסור על תאגיד בנקאי לנצל לרעה את כוחו הרב כלפי הציבור....". במקרה דנן, נטענת טענה של כפיית מסגרת האשראי ופעולות כלכליות אחרות במישור חשבון הפרטי כדי להבטיח מסגרת אשראי עיסקי אשר מאפשר לעסק לפעול. טענה זו ראויה לבירור.