החלטה בתיק א 727273/07

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן:" התובעת") עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון ניידים וכן במכירת ציודי קצה לשירות זה.

לטענתה, שבתאי יניב (להלן: "הנתבע 1"), התחייב לשלם בעבור השירותים דנן אשר סופקו לו בהתאם להודעות חיוב אשר תשלח אליו התובעת בגין חשבוניות תקופתיות. אולם, בניגוד למוסכם צברו הנתבעים חוב בגובה סכום התביעה אותו הוא מסרב לשלם. נתבע 2 חב מכוח תצהיר אשר הגיש לב"כ הנתבע 1 בו הוא מודה כי הוא אשר קיבל את המכשירים והוא אשר עשה בהם שימוש.

הנתבע 1 טוען  כי בעת שהותו בביתו של הנתבע 2 אשר קיים באותה עת פגישה  עם  נציג התובעת. במהלכה רכש הנתבע 2 שירות ומכשירי טלפון נייד מאת התובעת. נציג התובעת  ביקש כי הנתבע 1 יחתום על טופס על מנת שיוכל לקבל מכשיר נוסף תוך שהוא סובר כי המכשיר נשוא התביעה נרכש על ידי הנתבע 2 והוא אשר יהיה מחויב בגינו.

לגישת הנתבע 1 נציג התובעת נמנע מלהסביר לנתבעים באשר למסמכים אשר עליהם חתמו. לגישת הנתבע 1 איש מהנוכחים לא טען באוזניו כי הוא עתיד לשאת באחריות באשר לתשלומים בגין המכשיר. יתרה מזו נמנע נציג התובעת מלהשאיר העתק המסמכים לעיונו.

לגישת הנתבע הוא נפל קורבן להטעיה מצד נציג התובעת ומצד נתבע 2 בעצמו, שכן הודעות החיוב מעולם לא הגיעו אליו אלא לכתובתו של נתבע 2 ונוסף על כך לא עשה כל שימוש בשירותי התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

דיון 

בדיון אשר התקיים בפני ביום 11/06/08 העלו הצדדים את טענותיהם. לאור העובדה כי נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה כלל  וזאת על אף שקיבל זימון כדין, הודיעה התובעת על כוונתה להגיש פסק דין בהעדר.

לגישת התובעת, אין מחלוקת על כך שהנתבע 1 חתם על טופס לרכישת מכשירים ובמידה וקיימת טרוניה כלפי הנתבע 2 אשר קיבל את המכשירים לידיו וכן עשה בהם שימוש הרי שיש להפנותם לנתבע 2 ולא לתובעת.

ב"כ הנתבע טען כי הנתבע 1 שימש ככלי משחק בידי נציג התובעת ונתבע 2 לאור טענתו כי בעת ההתקשרות נאמר לנתבע 1 כי יחויב רק בעבור שימוש אשר יעשה במכשיר, אשר לגישתו מעולם לא קיבל. ב"כ הנתבע טוען כי יש לבטל את החוזה מעיקרו וזאת עקב הטעייה והעדר גמירות דעת הצדדים.

התובעת טענה כי לאור העובדה כי הנתבע 1 חתום על ההסכם וכן הועברה הוראת קבע לחיוב חשבונו ורק לאחר מספר חודשים בוטלה הרי שהנתבע היה מודע להסכם.

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, בחינת בקשת הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיהן וזכויותיהן של הנתבעת אלא אך לבחון האם יש בטענות אלו לכאורה כדי להצדיק את בירורן, קרי, האם יש בתצהירה של הנתבעות עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא  באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות.  המדובר בטענות המצריכות בירור עובדתי ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשת הנתבע להתגונן על אתר.

עם זאת, מאחר ובקשת הרשות להתגונן לוקה בחוסר בהירות וחוסר פירוט, והמדובר בטענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בנסיבות אלה (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401), הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 5,400 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך ה- 16.12.08 בשעה: 15:00 .

תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו  לפסים של "הליך מהיר".

הוצאות הבקשה והדיון בסך 500ש"ח + מע"מ ישולמו על פי התוצאות בהליך העיקרי.