החלטה בתיק א 725280/07

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "התובעת/ המשיבה"), הינה חברה רשומה בישראל המנפיקה כרטיסי אשראי כהגדרתם בחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו-1986  (להלן: "החוק"). בזמנים הרלוונטיים החזיק גנאם מגיד (להלן: "הנתבע/ המבקש") שלושה כרטיסי אשראי מסוגים שונים אשר הונפק על ידי המשיבה. בהתאם להסכם בין הצדדים הוענקה לנתבע הזכות לבצע חיובים כספיים באמצעות כרטיס האשראי בגבולות מסגרת האשראי שהועמדה לו. החיובים ישולמו על- ידי המשיבה ישירות לבעלי העסקים וההחזר בגינם ייגבה על -ידי המשיבה באמצעות הרשאה לחיוב חשבון המבקש.

הואיל והבנק לא שילם לתובעת את החיובים על פי הריכוזים אשר הועברו אליו (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), בסך 40,802.9 ש"ח, נאלצה התובעת להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.

המבקש טוען כי עומדת לו זכות קיזוז וזאת בגין תשלומים אשר שולמו בסך 21,960.93 ש"ח.  נוסף על כך טוען המבקש כי לאור העובדה כי מסגרת האשראי אשר הוקצתה לו הינה 25,000 ש"ח בשלושת הכרטיסים אין כל אפשרות כי גובה החיובים  יהיה גבוהה יותר.

בדיון אשר התקיים ביום 01/04/08 בפני בו נחקר המבקש על תצהירו. הוסכם בין הצדדים כי יינתן פסק דין חלקי על הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת בסך  11,627.30 ש"ח  ובאשר ליתרת הסכום יטענו הצדדים בסיכומיהם.

דיון 

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן. בחינת בקשת הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענותיו כדי להצדיק את בירורן. קרי, האם יש בתצהיר הנתבע עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי. פ"ד ל(3), 437, 443).

יש בכך כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעים יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיה הן למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר.

המבקש טען כי חלק מן הסכומים אשר נתבעים שולמו באופן של פריסת תשלומים לתובעת, אולם בעת הדיון לא היה בידו לומר מהם הסכומים אשר שולמו במדויק. נוסף על כך טוען המבקש כי לא יתכן כי חיוביו יהיו גבוהים יותר ממסגרת האשראי אשר הוקצתה על ידי התובעת.

לגישתו לאור העובדה שנתן את הסכמתו במהלך הדיון כי הסכום אשר אינו שנוי במחלוקת ישולם אין מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בקשר לסכום השנוי במחלוקת  בהפקדת ערובה.

המשיבה בסיכומיה טוענת כי לא עלתה כל טענת הגנה הן בבקשה והן בדיון בבקשה, לגישתה טענתו של המבקש כי אין כל אפשרות לחריגה ממסגרת האשראי איננה נכונה ואיננה פוטרת מתשלום.

משכך סברה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה או לחלופין להתנות את מתן הרשות להגן על מלוא יתרת הסכום התביעה.

לדידי טענות הנתבע בקשר למסגרת האשראי  שנפרצה שלא כדין,  הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו ולדחות את בקשת הנתבע להתגונן על אתר.

עם זאת, מאחר ובקשת הרשות להתגונן לוקה בחוסר בהירות, סיכוים קלושים להצליח  וחוסר פירוט, (ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד- פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן  ראה ע"א  519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד  כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד  כ(4) 90,  וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401), הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 15,000 ש"ח בקופת בית המשפט, ב-5 הפקדות ע"ס 3,000 ש"ח כ"א החל מיום 15.6.08ובכל 15 לחודש שלאחריו.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.

 במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך ה 4.11.08 בשעה  15:00 .

תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו  לפסים של "הליך מהיר".