החלטה בתיק א 718265/07

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") למחיקת התביעה נגדו בהיעדר סמכות מקומית. לטענתו, הוא תושב כפר קאסם וגם עסקו ועבודתו הם בכפר קאסם, שם נחתם ההסכם נשוא התביעה.

לטענת המבקש הוא התקשר עם התובעת (להלן: "המשיבה) לפני מספר שנים, ובמסגרת ההתקשרות סיפקה המשיבה ציוד ושירותים, לטענתו, המשיבה לא עמדה בהסכם ולכן דרש לנתק את השירותים. המבקש טוען כי לפנים משורת הדין, הסכים לערוך הסדר תשלומים עם המשיבה וביום 11.3.07 נשלח אליו הסדר, לפיו עליו לשלם חמישה תשלומים חודשיים כאשר כל תשלום בסך 694 ש"ח. התשלום הראשון שולם במזומן בהפקדה בנקאית לחשבון התובעת.

המבקש ביקש לשלם את יתרת חובו באמצעות שוברי תשלום וכאשר אלה לא הגיעו לכתובת ביתו, פנה אל המשיבה וביקש כי תשלח לו את השוברים. לגרסתו, הוא קיבל את השוברים ביום 28.4.07 וביום המחרת, קרי 29.4.07 שילם את התשלום השני ושלח באמצעות מכשיר הפקסימיליה, למשרדי המשיבה את הקבלה, אך נענה כי הוגשה כנגדו תביעה.

לטענתו, הוא סרב לטיעוני המשיבה והודיע לה כי הוא ממשיך ביישום ההסכם/ הסדר התשלומים כפי שנקבע.

לטענת המשיבה, דין הבקשה להידחות שכן הלכה פסוקה היא שמחיקה או דחייה על הסף של תובענה ננקטות רק בלית ברירה. מחיקה על הסף הנו אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יזכה לסעד המבוקש ומושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה, בשלב זה, אלא אם ברור על פניו כי אין לה סיכוי להתקבל.

לטענתה, המבקש מודה בתצהירו כי הגיע להסדר עם המשיבה לפירעון חובו ב- 5 תשלומים שווים רצופים ע"ס 694 ש"ח כל תשלום ומודה כי שילם את התשלום הראשון ביום 22.3.07 בדרך של הפקדת כספים בחשבון ב"כ המשיבה. בהתאם להסכם, כל תשלום אמור היה להיות משולם ב- 20 לכל חודש ולא בתאריך אחר. המבקש מוסיף וטוען כי הוחלט לשלוח לו 4 שוברים לתשלום התשלומים הנותרים וכי התשלום הראשון יהא ביום 26.4.07 וכי יצר קשר עם משרד ב"כ המשיבה ביום 26.4.07 כאשר לא קיבל את השוברים וכי שילם השובר רק ביום 29.4.07 כיוון שהשוברים הגיעו אליו רק ביום 28.4.07. לטענת המשיבה, ביום 11.3.07 יצר ב"כ המבקש עם משרד ב"כ המשיבה, בעקבות מכתב התראה שנשלח למבקש.

במעמד זה סוכם עם המבקש, כי ייחתם הסכם לפירעון החוב בין המבקש למשיבה, לפיו המבקש יפרע חובו המסתכם בסך 3,368 ש"ח ב- 5 תשלומים שווים ורצופים ע"ס של 694 ש"ח כל תשלום החל, החל מיום 20.3.07 ובכל 20 לחודש שאחריו.

המבקש התחייב בהסכם זה כי ישלח באמצעות מכשיר הפקס, למשרדי ב"כ המשיבה, קבלה המעידה על התשלום שבוצע ויתקשר טלפונית לאשר קבלתה והסכים כי לבית משפט בתל אביב סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעה זו.

ביום 22.3.07 שילם המבקש את התשלום הראשון בסך של 694 ש"ח בהפקדת הכספים לחשבון ב"כ המשיבה בבנק הפועלים, לאחר שנמסרו לו פרטי חשבון הבנק.

ביום 22.4.07 לאחר שהמבקש לא שילם התשלום השני בהתאם להסכם, יצרו נציגי משרד ב"כ המשיבה קשר עם המבקש לברר מדוע לא שילם את התשלום בהתאם להסכם, בשיחה זו ביקש המבקש לבצע את שאר התשלומים באמצעות שוברים. סוכם עמו, כי ישלחו אליו השוברים וכי לפנים משורת הדין, את התשלום בגין חודש 04/07, ישלם עד ה0 26.407 ואת יתר התשלומים ישלם בכל 20 לחודש, וזאת בהתאם להסכם שחתם עליו.

לטענתה, המבקש לא שילם האת התשלום השני אף ביום 26.4.07 ובעקבות כך, יצרה עמו קשר נציגת המשיבה לברר מדוע התשלום השני לא שולם על ידו, אולם המבקש לא שילם את התשלום השני, אף לאחר שיחתו עם נציגת משרד המשיבה. לפיכך נאלצה המשיבה להגיש את התביעה כנגד המבקש בהפחתת התשלום הראשון ששולם על ידי המבקש.

ביום 29.4.07 שילם המבקש את התשלום השני על חשבון חובו למשיבה, התקשר למשרדה ושלח בפקס את הקבלה, הוא נענה כי זו התקבלה, אך הוגשה כנגדו תביעה, לאחר שהפר את ההסכם ולא שילם את התשלום השני במועדו. המשיבה סירבה לחזור לתנאי ההסדר וביום 16.5.07 שילם המבקש תשלום נוסף בסך של 694 ש"ח.

באשר לטענת הסמכות המקומית, טוענת המשיבה כי בהסכם לפירעון החוב מצוין במפורש כי במידה ותוגש תביעה כנגדו בעניין חובו למשיבה, סמכות השיפוט הייחודית תהא נתונה לבית המשפט בתל אביב ובהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, כאשר קיים הסכם מוקדם בין המתדיינים בעניין מקום השיפוט בסכסוכים. תובענה בין בעלי דין הקשורים בהסכם על מקום שיפוט תוגש בבית משפט שבאזור שיפוטו מצוי השיפוט הנקוב בהסכם.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608).

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה.( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה האם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שטען ב"כ התובעת הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ (3)  358).

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 ).