החלטה בתיק א 69460/07

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

הון חברה להשקעות ונאמנות בע"מ (להלן: "התובעת/המשיבה"), הינה חברה להשקעות ולניהול מקרקעין העוסקת, בין היתר, במתן הלוואות לעולים חדשים.

ביום 13/03/97 נערך הסכם הלוואה על סך 15,000 ש"ח (להלן: "ההסכם") בין המשיבה לבין טורוק ויטלי וטורוק אולגה  (להלן: " הלווים").

מאיה גפשטיין  (להלן: "הנתבעת/ המבקשת"), חתמה בזמנים האמורים כערבה להלוואה יחד עם שני ערבים נוספים אשר נפטרו בשנת 2001. לאור העובדה כי הלווים לא עמדו בהחזר ההלוואה הוגשה תביעה נגדם ביום 18/10/99 וביום 30/11/00 נפתח כנגדם תיק הוצל"פ.

מציינת המבקשת כי בת"א 93976/99, קבע כבוד השופט סובל בהחלטה מיום 16/11/00  ש" לא היה מקום להגיש את התביעה כנגד הערבים בטרם התמלאו התנאים המקדימים הקבועים בתיקון לחוק  הערבות לגבי ערב יחיד אשר על כן אני מוחק את התביעה כנגד הערבים 3-5".

לגישת המבקשת לאור העובדה כי חלפו למעלה משבע שנים דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. לחילופין טוענת המבקשת כי המשיבה השתהתה בהגשת תביעתה הנוכחית ובכך עשתה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט.יתירה מזו, המשיבה לא צירפה לכתב תביעתה מסמכים רלוונטיים כגון החלטת ראש ההוצל"פ באשר למיצוי הליכים.

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן: בחינת בקשותיה של המבקשת איננה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של המבקשת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירה של המבקשת יחד עם חקירתה הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהירה דוברת אמת, אא"כ נתבדו דבריה לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקשת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהמשיבה את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522 ).

יש בכך בכדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק למשיבה יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתה של המבקשת ולאפשר לה את יומה בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא:  באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיה של המבקשת בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותה מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריה, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובעת.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף ואם אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר וטענותיו של המבקשת אינן אך "סתמיות" שנתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, יש ליתן רשות להתגונן.

המבקשת טעה מספר טענות עיקריות:

ראשית - הגשת התביעה שלא כדין  ביום 18/10/99 אשר נמחקה בשל אי המצאת אישור על מיצוי הליכים, גרמה לה לנזקים.

שנית-  התיישנות של תביעה זו.

שלישית-  נזק  שנגרם כתוצאה משיהוי בהגשת התביעה, לגישת המבקשת לאור השיהוי הרב אשר בו נקטה המשיבה טפח החוב מסכום התביעה אשר עמד על סך של 3,469 ש"ח לסכום של 10,383 ש"ח אשר אותו דורשת המשיבה בסיכומיה.   

סבורני שטענותיה של המבקשת הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחה לדרכה ולדחות את בקשתה על אתר.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקשת רשות להתגונן.

הוצאות הבקשה והדיון בסך 1,000 ש"ח + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

הצעת בית המשפט