החלטה בתיק א 68509/06

המבקש הוא הנתבע אשר הגיש  בקשת רשות להתגונן בתביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיב [ להלן: "התובע" ] ב"סדר דין מקוצר" [ להלן : "בקשת הרשות" ].

בקשת הרשות לא נתמכה בתצהירו של המבקש אלא בתצהירו של אדם אחר, מר  רוברט רכניץ [ להלן: "רוברט" ], כאשר התירוץ להגשת תצהירו של רוברט הוא בכך שהמבקש הוא תושב חו"ל ומתגורר בלוס אנג'לס, ועל כן נבצר ממנו לתמוך את בקשתו בתצהיר ראוי; דברים אלא עצמם לא נתמכו בתצהיר במסגרת בקשת הרשות, אלא רק בכתב הבקשה עצמה והם באים לידי ביטוי "ראייתי" בתצהירו של המבקש, התומך בבקשה נשוא החלטה זו והיא בקשה לקבל תצהיר שלו כתצהיר נוסף או חילופי בבקשת הרשות, במקום או בתוספת לתצהירו של רוברט [ להלן יקראו שני התצהירים שהוגשו על ידי המבקש בתיק  בשא זה כ"התצהיר התומך" (בבקשה זו) ו"התצהיר הנוסף" (זה שאמור לבוא כתצהיר נוסף או חילופי בבקשת הרשות) ]; ראה לעניין האמור לעיל את הכתוב בסעיפים 2,3 ו 6 לתצהיר התומך.

ברור שמדובר בתירוץ בלבד, שכן המבקש מודה בכך שיש קונסוליה ישראלית בלוס אנג'לס, שם יכול היה לחתום בפני הקונסול על תצהיר והסיבה שלא עשה זאת, עקב נסיעותיו מעיר לעיר, אינה מתקבלת על הדעת בעולם בו עסקים מתנהלים באמצעות רשת האינטרנט, במחשבים ניידים, בבתי מלון בהם יש שירותי פקסימיליה ותקשורת משוכללים וכו'.

יתר על כן, גם רוברט עצמו הוא תושב לוס אנג'לס  ואינו מגיע לישראל בכל עת          [ סעיף 3 לתצהירו בבקשת  הרשות ] ובזמנו גם הוגשה על ידי ב"כ המבקש בקשה לדחיית הדיון עקב העדרו של רוברט מישראל בעת בה היה הדיון אמור להתקיים.

הנה כי כן, אין לומר שהייתה הצדקה ממשית לתמיכת בקשת הרשות בתצהירו של "אדם אחר" ולא של המבקש, ובמובן זה, דינה של הבקשה הנ"ל עשוי היה להדחות אלא אם תתקבל בקשה זו, להוספת התצהיר הנוסף [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 533 עמ' 672; ע"א 168/84 משה אלקלעי ואח' נ. בנק אוצר החייל בע"מ, פד"י מ2 עמ' 333 ].

יחד עם זאת, נראה שאין במכשלה זו כדי למנוע דיון לגוף הבקשה; לפחות במקרה אחד נקבע שהסתמכות על תצהירו של "אדם אחר" במקום על זה של הנתבע, היא אמנם הסתמכות שאינה ראויה אולם היא בגדר של פגם הניתן לתיקון על ידי בית המשפט כפי סמכותו לפי תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ואפילו ללא בקשה מיוחדת [ ע"א 389/74 עיזבון המנוחה בת שבע שפילברג ז"ל ואח' נ. שרה בן ברוך, פד"י כט1 עמ' 235 ].

התביעה בתיק העיקרי לתשלום פיצוי קבוע ומוערך מראש בסכום של -.200,000 $ מתבססת על זיכרון דברים למכירת נכס, שגם עם בשל לכדי חוזה מחייב, ואיני קובע דבר בעניין זה, הרי מדובר במסמך קצר, תמציתי וכתוב בכתב יד הנתון לפרשנות כאשר תביעת הפיצוי נוגעת לפרשנותו הלא פשוטה של קטע במסמך הקובע שסכום מקדמה שתשולם, ואשר מרביתה לא שולמה בטרם בוטל או הופר זיכרון הדברים, תהווה "Non Refundable Deposit" והשאלה, בין היתר, עד כמה ניתן יהיה לראות במילים אלו, בנסיבות אלה משום קביעת פיצוי מוסכם מראש ומה הייתה כוונת הצדדים, אינה חד משמעית.

בנסיבות אלה, כאשר לנתבע הגנה אפשרית לכאורה [ ודברים אלה נכתבים טרם חקירתו על התצהיר הנוסף, שאותו מבקש הוא להגיש ] מהראוי שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו לטובת הנתבע, ולא ימנע ממנו את האפשרות, שאינה אפילו אפשרות גישה לבית המשפט אלא אפשרות לבקש אפשרות גישה לבית המשפט [ ע"א 5520/90 חברת שבת שרון בע"מ ואח' נ. בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"י מו5 עמ' 462 ].

דברים אלה מקבלים לטעמי חיזוק מעת שזכות הגישה לבית המשפט הוכרה כזכות חוקתית [ ע"א 3453/04 יעקב ורקר נ. עמי הראל ואח', "פדאור" (לא פורסם), 05, (14) 188 ].

כבר נקבע לא אחת שכל ליקוי פרוצדורלי ניתן לתיקון בתשלום הוצאות [ וראה, בין היתר, פסק הדין "שבת שרון" הנ"ל ] וכך בדעתי לעשות.

אני מתיר על כן את צרוף תצהירו של המבקש, בנוסף לתצהיר שכבר הוגש בכפוף לכך שהמבקש ישלם את הוצאות הבקשה בסכום של -.7,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה כדין וזאת בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידיו.

לא ייעשה כן, לא תותר קבלת התצהיר הנוסף והחיוב יעמוד בעינו.

המנ"ת ייקבע מועד לשמיעת הבקשה למתן רשות להתגונן.

ניתנה היום י' בכסלו, תשס"ח (20 בנובמבר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים בדאר.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: