החלטה בתיק א 67756/07

מונחת בפניי בקשות למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

יובל ליכטר (להלן: "התובע"/ "המשיב") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד גד קומרן (להלן: "הנתבע"/ " המבקש") בגין חוב שכ"ט עו"ד.

ביום 27/06/04 נכרת הסכם שכ"ט בין הנתבע התובע ועו"ד רוויטל בן ארוש  (להלן: " ההסכם"). ההסכם עוסק בייצוג הנתבע בכל הקשור לכתב האישום אשר הוגש נגדו  בתיק פלילי 1476/04. לגישת התובע טיפולו המסור של התובע הביא לתוצאה המבוקשת  ובהתאם להסדר שהושג ביום 13/07/04 הורה בית המשפט לבטל את כתב האישום טרם הקראה.

לגישת התובע, על הנתבע לשלם את שכר טירחתו ע"פ ההסכם. להלן: ס' 3 להסכם העוסק בתשלום בעבור הייצוג:

"בתמורה יקבלו עוה"ד סכומים כמפורט להלן:

א.                        4,000$ + מע"מ עבור ייצוג בתיק ת"פ [רחובות] 1476/04 וייצוג מול מע"מ רחובות.

ב.                        5,000$ + מע"מ נוספים במידה והטיפול בתיק יסתיים בכך שלמר קורמן לא תרשם הרשעה פלילית בגין התיק הנ"ל."

המבקש הינו איש עסקים העוסק בתחום הביטוח. ביום 04.05.04 הוגש נגדו כתב אישום על ידי רשויות מע"מ בגין אי הגשת דוחות במועד. המבקש טוען, כי  המשיב  מעולם לא ייצג אותו בכל הליך משפטי שהוא. לגישתו התקיימה פגישה אחת בין המבקש למשיב בה אמר המשיב כי האדם הנכון לייצגו הינה עורכת דין רוויטל בן הרוש. בפגישה שנערכה עם עורכת הדין, לאחר עיון במסמכים, נאמר כי לאור המסמכים בכוונתה לארגן פגישה פנים אל פנים בין המבקש לפקידי מע"מ ובכך לסיים את המקרה. עורכת הדין  הצליחה לסיים את הסכסוך עם רשיות המס כך שההליך הסתיים בפגישה אחת ללא הידרשות להליך משפטי כלשהו.

לטענת המבקש, עורכת הדין בן הרוש קיבלה את מלוא שכר טרחתה. לאורך כל ההליך לא הייתה כל מעורבות מצידו של המבקש מעבר לפגישה האמורה.

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522 ).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

נקודת המוצא היא כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו (ראו: ע"א 502,499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון בן ציון ופריבס עורכי דין, שותפות רשומה, פ"ד מו(4) 586, עמ'594),  יחד עם זאת, סבורני שאינני יכול להסתמך על הסכם ולזכות את התובע בגין האמור בו.

כבר בתחילת הדיון, ביום 04/03/08 הסבתי את תשומת ליבו של ב"כ התובע , לכך שס' 3 להסכם מתנה את השכר בתוצאה וזאת בניגוד לאמור בס' 84 (א) לחוק לשכת עורכי הדין,  הקובע כי:

84         (א) איסור שכר לפי תוצאות

א.      לא יתנה ולא יקבל עורך דין בעד שירותו במשפט פלילי שכר טירחה התלוי התוצאות המשפט.

בהמשך נקבע בחוק:

"ס' 86 הפרת סעיפים 82-85 עבירות משמעת (תיקון: תשנ"ג)