החלטה בתיק א 677/05

המבקש הגיש ביום 16.06.05 כתב תביעה לבית משפט זה כנגד המשיבים, ובמצורף לה הגיש בקשה זו שבפני, בה מתבקש בית המשפט להורות על תשלום אגרה בגין תביעה לצו עשה, וזאת בהתאם לפרט 8 לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן: "התקנות").

א.        רקע

המבקש, הוא התובע בתיק העיקרי, הינו נושה מובטח, ואף הנושה העיקרי של קיבוץ עמיר, מוצרי נייר עמיר, ש.ר. ומוצרי נייר עמיר (1993) בע"מ (להלן: "קבוצת עמיר"), המצויות בהקפאת הליכים ואשר לגביהם אושר הסדר נושים.

המשיבות, אף הן נושות של קבוצת עמיר.

לטענת המבקש, קיזזו המשיבות סכומי כסף, אשר הגיעו לידיהן במהלך תקופת הקפאת ההליכים, וזאת שלא כדין ומבלי שניתנה לכך הסכמת נושי קבוצת עמיר, או הסכמת בית המשפט במסגרת תיק הפש"ר.

במעשיהן אלה, לשיטת המבקש, קיזזו המשיבות שלא כדין, כספים שהיו אמורים להיות מועברים לקופת הנאמן, בסך של 2,304,884 ש"ח והפחיתו את את חובם ערב הקפאת ההליכים על חשבונם של שאר הנושים.

בבקשתו מציין המבקש, כי הוא פועל בתביעתו, לשם השבת הכספים שקוזזו, אל קופת הנאמן, וזאת לטובת כלל נושי קבוצת עמיר וכי לו עצמו לא צומחת כל טובה אופרטיבית.

על כן, כך לשיטתו של המבקש, מדובר בצו עשה לביטול הקיזוזים והשבת הכספים לקופת הנאמן.

מנגד, טוענת באת כח המדינה, כי הסעד המבוקש הינו סעד כספי לכל דבר, וככזה - מחוייב באגרה כמפורט בפרט 3 לתוספת הראשונה לתקנות.

לגישת המשיבה, הסעד המבוקש הינו סעד של השבה, המתייחס לסכום כסף מוגדר ומשכך, לא ניתן לומר כי עסקינן בסעד אשר אינו ניתן לביטוי בכסף, כאמור בתקנה 3 ובפרט 8 לתוספת הראשונה.

ב.         דיון

1.         פרט 3 לתוספת הראשונה, מבחין בין אגרה המשתלמת בגין תביעה לסכום כסף קצוב (פרט 3(א)), לבין האגרה המשתלמת בכל תביעה אחרת, למעט הליך שפרט 8 חל עליו (פרט 3(ב)).

פרט 8 קובע אגרה בסכום קצוב, בהגשת הליך ששווי הסעד המבוקש בו, אינו ניתן לביטוי בכסף.

תקנה 3 לתקנות קובעת מהם ההליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתן לביטוי בכסף :

"צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה, צו אכיפה... יראו אותם כהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף".

2.         צודק ב"כ המבקש בטענתו, כי לפי הפרשנות אשר ניתנה לתקנה 3, בתובענה לצו עשה ניתן לכלול, אף עניין שניתן לשומו כספית.

ראה לעניין זה ע"א 2589/01 גדיש קרנות גמולים בעמ' נ' אלסינט בעמ' פדאור (לא פורסם) 04(8) 344. ראה גם רע"א 1194/91 פלצמן נ' גזברות בית המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו פ"ד מו(1) 561.

עם זאת, צודקת באת כח המדינה בטענתה, כי לכאורה, ניתן לנסח כל תביעה כתובענה לצו עשה או למתן פסק דין הצהרתי, ובדרך זו לשלם אגרה נמוכה יותר.

ואכן, כבר לפני קרוב לשלושה עשורים, נקבע ע"י בית המשפט העליון, כי מקום שניתן לתבוע סעד ממשי, אין לתת סעד הצהרתי, אלא אם הצביע התובע על אינטרס לגיטימי המצדיק זאת. (ראה ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' יצחק ברנר פ"ד לב(1) 85, 90).

ובע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' זלמן ליבוביץ ו-12 אח' פ"ד מו(3) 414, בעמ' 417 נאמר כי:

"האינטרס של חיסכון בתשלום אגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי".