החלטה בתיק א 65919/07

            הבקשה

1.         בפני בקשת התובעת, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות נפשית, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה לה, ביום 17.1.03.

            ואלה העובדות הצריכות לענייננו;

2.         התובעת, ילידת 1975, נפגעה בשתי תאונות דרכים, כמשמען בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התאונה הראשונה, ארעה ביום 17.1.03 (להלן: "התאונה הראשונה").

            התאונה השנייה, ארעה ביום 26.9.04 (להלן: "התאונה השנייה").

3.         התאונה הראשונה, הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה.

            ועדה רפואית לעררים, מיום 13.10.04, קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות כלשהי, בגין התאונה הראשונה.

            קביעתה זו של הועדה הרפואית מהווה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6 ב' לחוק.

4.         התובעת מבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, בכל הנוגע לתחום הנפשי.

5.         התובעת מציינת בבקשתה כי כבר ביום 11.2.03, כשלושה שבועות, לאחר התאונה הראשונה, פנתה למרפאה לבריאות הנפש ברמת-חן, לצורך טיפול נפשי וכי מאז ועד היום, הינה נמצאת בטיפול פסיכיאטרי רצוף.

6.         התובעת מנמקת בקשתה, בשלושה טעמים עיקריים;

            חוסר סבירות קיצוני המתבטא בפער העצום שקיים, לטענתה, בין קביעת הועדה לבין מצבה הנפשי, כפי שהוא משתקף מהתעוד הרפואי.            התובעת מוסיפה וטוענת כי חוסר סבירות קיצוני זה, יתכן ונבע מטעות עובדתית שכן בניגוד לאמור בדו"ח הועדה הרפואית כי: "הזמן הממושך ביותר בו נטלה תרופות הינו 4 ימים", הרי מתיקה הרפואי, במרפאה לבריאות הנפש, לתקופה שמיום 13.2.03 ועד 15.1.04, עולה כי לקביעה זו, אין בסיס עובדתי.

            בנוסף, טוענת התובעת כי בעבודת הועדה הרפואית, נפל פגם משפטי, המתבטא בהתעלמות הועדה, מטיפול התנהגותי-קוגניטיבי וטיפול ביופידבק, כמפורט במכתבו של מנהל היחידה למשוב ביולוגי, מיום 1.3.05 שהומצא לועדה. התובעת טוענת כי בנסיבות העניין, היה על הועדה הרפואית, לעיין בתיקים הרפואיים המתעדים את הטיפול בכללותו.

            התובעת צרפה לבקשתה, חוות דעת פסיכיאטרית המבוססת על ממצאי אבחון קוגניטיבי ואשר על פיה, התובעת סובלת מהפרעה פוסט טראומטית כרונית, העולה כדי 20% נכות ולטענתה, פער זה, מצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה.

7.         הנתבעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי בנסיבות העניין, לא מתקיימים אותם טעמים מיוחדים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת צרפה לבקשתה, חוות דעת רפואית פרטית, האסורה בהגשה, בתביעה המתנהלת על פי החוק וכי בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על קביעות הועדה הרפואית.

דיון

8.         סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

            הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, ינתן במקרים חריגים ומיוחדים. בית המשפט הצביע על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר, להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או בטלות מעיקרא, או טעמים עובדתיים, כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי, ראה לעניין זה, בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 494, 495.