החלטה בתיק א 63686/04

1.       התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 30.10.00 (להלן: "התאונה").

2.       ביום 21.12.04 הורתה כב' השופטת קוברסקי על מינויים של ד"ר בלום כמומחה רפואי בתחום א.א.ג., פרופ' הלפרין כמומחה רפואי בתחום האורטופדי ואת ד"ר הרינג כמומחית רפואית בתחום הנוירולוגי. ד"ר הרינג, הפנתה את התובע בין היתר, לביצוע הערכה נוירופסיכולוגית קוגניטיבית ונפשית לנוירופסיכולוגית רג'ינה דרסלר, וזאת לשם השלמת חוות דעתה.

3.       עתה עותר התובע לקבוע כי אין מקום שהתובע יבצע את ההערכה הנוירופסיכולוגית אליה הופנה ע"י ד"ר הרינג. לחילופין, מבקש התובע כי במידה וביהמ"ש יקבע, כי יש צורך בבדיקה, היא תבוצע ע"י נוירופסיכולוג אחר.

          לטענת התובע, ההפניה כאמור, נעשתה מבלי שד"ר הרינג פנתה לביהמ"ש בבקשה או בהמלצה לביצוע הבדיקות.

          עוד טוען התובע כנגד אופן ומשך ביצוע הבדיקה, זאת לאחר שבפגישה הראשונה אשר התקיימה בין התובע לבין גב' דרסלר "נחקר" התובע על נסיבות אירוע התאונה, דבר אשר לטענתו אינו במסגרת תפקידה של גב' דרסלר ולמעשה ד"ר הרינג העבירה את הערכת מצבו של התובע לידי גורם אחר.

          התובע מוסיף וטוען, כי בדיקתו ע"י גב' דרסלר משך מספר פגישות, כאשר כל פגישה הינה של מספר שעות אינה מקובלת.

4.       הנתבעות מתנגדות לבקשה.

          הנתבעות מפנות לסעיף 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונת דרכים (מומחים)
תשמ"ז - 1986 (להלן: "התקנות"), ממנו עולה כי מומחה מטעם ביהמ"ש רשאי להפנות את הנפגע לבדיקה רפואית וזאת מבלי הצורך לקבל את רשות ביהמ"ש. אשר על כן לטענת הנתבעות פעלה ד"ר הרינג כדין. לחילופין, מבקשות הנתבעות לראות בהליך זה כאילו הוגשה בקשה מטעם ד"ר הרינג ולתת לה תוקף. לחילופי חילופין, עותרות הנתבעות לפנות בשאלות הבהרה לד"ר הרינג ולברר עימה פשר ההפניה לנוירופסיכולוגית.

          הנתבעות מוסיפות וטוענות, כי אין ממש בטענת התובע לפיו משך ואופן הבדיקה, יש בו בכדי להעיד כי ד"ר הרינג העבירה התפקיד אשר הוטל עליה לגב' דרסלר. יתרה מכך, טוענות הנתבעות, כי אין לומר כבר עתה כי ד"ר הרינג  תסתמך רק על דו"ח האבחון הנוירופסיכולוגי ולא תפעיל את שיקול דעתה העצמאי,  אלא במידת הצורך תבחן טענה זו לגופו של עניין לאחר שתונח בפניה חוות הדעת.

          עוד טוענות הנתבעות, כי טענת התובע כי משך ואופן הבדיקה אינה מקובלת, אינה מבוססת, וכלל אין טיעון זה יכול לשמש כנימוק להעתר לבקשת התובע.

5.       דיון

          למומחה המתמנה על ידי בית המשפט בתביעות המתנהלות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, סמכות לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת. סמכות זו מוקנית מכח סעיף 9 (א) לתקנות ובלשון הסעיף:

          "9. סמכותו של מומחה וחובותיו

          (א) המומחה רשאי לדרוש מהנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, וכן רשאי הוא לדרוש מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות לנפגע לשם עיון והעתקה".

          בענייננו הפנתה ד"ר הרינג את התובע, בין היתר, ובנוסף לבדיקות נוספות לביצוע הערכה נוירופסיכולוגית, קוגניטיבית ונפשית, זאת לשם עריכת חוות דעתה, זאת כאמור במכתב מיום 13.3.06. יש לציין כי מכתב זה הופנה לכב' השופטת קוברסקי.

          למומחית הסמכות להפנות התובע לבדיקה נוירופסיכולוגית.

          [במאמר מוסגר יצויין כי מעיון מדוקדק בבקשת התובע, עולה כי אין התובע חולק על סמכות זו (ראה סעיף 16 לבקשת התובע)].

          יתרה מכך, מומחים המתמנים על ידי בית המשפט נזקקים לא פעם לבדיקות עזר, על מנת שחוות דעתם תהא שלמה ומלאה. אף בתחום הנוירולוגי נזקק המומחה לבדיקת עזר כדוגמת הערכה נוירופסיכולוגית. כדברי כב' השופט דוד חשין בהמ' (ירושלים) 5536/97 "כלל" חברה לביטוח בע"מ נ' לנקרי צבי, תק-מח 97 (3) 3052: