החלטה בתיק א 63564/07

בפני בקשה למחיקת התובענה ו/או עיכוב הליכים.

רקע:

המבקשת-הנתבעת 1, מציינת כי ביום 20.2.08, המשיבות 1,2 הגישו עתירה לבג"צ כנגד שר החקלאות, מנהל השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות (בג"צ 1648/08 עמותת תנו לחיות לחיות נ' שר החקלאות, להלן: "העתירה").

המבקשת טוענת כי העתירה נשענת בעיקרה על סוגיות וטענות זהות לטענות שהועלו בהליך דנן.

המבקשת מסבירה כי השאלה שבמחלוקת היא, האם וטרינרים רשותיים של משרד החקלאות רשאים להיעזר במבקשת לביצוע המתות חתולי רחוב, אם לאו, ואם זו רשאית להמיתם לפי הנחיותיהם.

המבקשת סבורה כי קביעות בג"צ יכריעו גם בסוגיות שבמחלוקת בהליך דנן, וכי המשך הדיון בתיק שבכותרת יגרום לכפל דיוני מיותר, בזבוז זמן שיפוטי וחשש לפסיקות סותרות.

עמדת המשיבות:

המשיבות סבורות כי יש לדחות את הבקשה.

בהתייחס לבקשה למחיקה, השיבות טוענות כי לא הועלה כל נימוק לשם ביסוס הבקשה ולכן דין בקשה זו להדחות.

המשיבות מסבירות כי התובענה דנן והעתירה עוסקות בסוגיות נפרדות: לשיטתן, העתירה עוסקת בסמכות וטרינרים רשותיים להורות על מסירת חתולים חסרי בית, לידי עמותות כדוגמת הנתבעת, כל עוד אלו אינן מתחייבות לטפל בהם; והתובענה שבכותרת, לשיטתם, נוגעת לעצם חוקיותה שלמדיניות המתת החתולים חסרי הבית הנהוגה ע"י המבקשת לאור הוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), תשנ"ד-1994.

דיון:

המבקשת סבורה, כי התובענה דנן נסובה על עניינים אשר תלויים ועומדים בעתירה בפני בג"צ.

המשיבות טוענות בתגובה, כי מדובר בסוגיות שונות.

יש לבחון האם ניתן להחיל את הכלל בדבר הליך תלוי ועומד במקרה דנן.

הכלל בדבר "עניין תלוי ועומד" חל בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בשל אותה עילה.

שני ההליכים, התובענה דנן והעתירה, סובבים סביב מדיניות לכידת והמתת חתולים, אם כי, העילות בשתי התביעות אינן זהות.

בהקשר החלת הכלל 'עניין תלוי ועומד', זהות העילות נבחנת במשמעות רחבה יותר, דהיינו, לפי מהות העניין או הנושא.

ראו ע"א 9/75 שיך סולימאן מומחד אל-עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2)477, 481, שם נקבע כי:

"כדי להחיל את עקרון 'העניין תלוי ועומד' יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות..., לעניין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדות לדיון אותה סוגיה מהותית...".

מטרות הדוקטרינה הינן, למנוע כפל התדיינות, הטרדת בעלי הדין ובתי המשפט, ומצב בו שתי ערכאות תגענה להכרעות סותרות בנוגע לאותו עניין ממש.