החלטה בתיק א 63382/04

כללי

מונחות בפני שתי בקשות הטעונות הכרעה.  ראשית, בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות המשפט. שנית,    בקשה לגילוי מסמכים.

התובעת טוענת כי הנתבע  1,  [להלן: "הנתבע"] מנהל חשבונות במקצועו, ניהל את חשבונות התובעת תמורת שכר בין באופן עצמאי ובין באמצעות הנתבעת  2 [להלן: "הנתבעת"].

לגרסתה של התובעת פעלו הנתבעים ברשלנות מקצועית כלפיה.

בשנים 1997  עד 1998   מסרה התובעת לנתבע  11 חשבוניות פלסטינאיות, בגין תמורה  אותה שילמה התובעת לעוסק פלסטינאי.

לטענת התובעת  הנתבע לא הגיש במועד את הדוחות הנדרשים לגבי חשבוניות פלסטינאיות, ועל כן נדרש ממנה על ידי רשויות מע"מ החזר  רטרואקטיבי של מס תשומות, שנוכה  בעבר, וכן  רכיב של קנס והפרשי הצמדה.

לטענת התובעת,  חיוב זה הושת עליה  בשל רשלנותו של הנתבע בין בעצמו ובין באמצעות הנתבעת 2, כמעסיקתו.

התובעת דורשת משניהם את מלוא סכום מחוייבה על ידי  רשויות מע"מ  85,730 ש"ח נכון ליום 04.10.04.

הנתבעים מצידם טענו בהגנתם כי אין ממש בתביעה. לגרסתם התובעת קיבלה  שירותי הנהלת חשבונות נאותים  לחלוטין מהנתבעים או מי מהם. 

כאשר התנהל  הליך השגה בין התובעת לבין רשויות המס , בנוגע לחשבוניות הפלסטינאיות נשוא התביעה, בשנת 2001, פעלה התובעת באמצעות רו"ח אחר.  עם זאת,  במקביל המשיכה התובעת בכל אותה תקופה לקבל שירותים חשבונאיים מאת הנתבעים או מי מהם.

בעקרון טענו הנתבעים כי נגרם נזק לתובעת והוא נובע מהתנהלותה שלה ולא מהתנהלותם וכל תכליתה להתעשר על חשבונם ולא במשפט, כאשר בפועל לא נגרם לה חסרון כיס.

הבקשה להפקדת ערובה

הנתבעים טענו כי יש לחייב  את התובעת  בהפקדת ערובה מבחינת מצבה הכלכלי של התובעת , נטען כי מדובר בחברה שאינה  פעילה והיא על סף חדלון פירעון.  כאסמכתא  לכך  צורפו  מאזניה של התובעת בשנים  2000 עד 2002.   כמו כן צורף  תצהיר של מר פרידמן, הנתבע, לפיו ידוע לו באופן אישי מידיעתו האישית, כמי שטיפל בענייניה החשבונאיים של התובעת,  כי מצבה קשה מאוד.

לגופה של תביעה, נטען כי הטענות בכתב התביעה אינן מבוססות. רק עתה יוצאת התובעת ל"מסע דיג"  בתיקי מע"מ, כדי לחפש אחר אסמכתאות לטענותיה.  הראייה שהתביעה  הוגשה על סף ההתיישנות, לפי דיני ההתיישנות הכללים, ולאחר  תום תקופת  התיישנות לפי חוקי מע"מ. עוד  נטען כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות.  

מנגד,  גרסה התובעת , כי התביעה בעלת סיכוי ואין לחסום את דרכה על דרך של חיוב בהפקדת ערובה.

בסוגיית מצבה הכלכלי של התובעת, הכחישה התובעת כי היא עומדת בפני פירוק.  התובעת הציעה כי בעלי מניותיה יחתמו על ערבות אישית להבטחת הוצאות.

המדיניות השיפוטית הרצויה היא מצד אחד להבטיח ערובה מסויימת להוצאות בתובענות "בעייתיות" ומצד שני,  לא לחסום את שערי  בית המשפט  בפני מתדיין נטול אמצעים.

ראה בספרו של כבוד הנשיא,  השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג - 2003 בעמ' 555:

"אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל את הגישה  לבית המשפט  רק לבעלי אמצעים. על כן,  על בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת  הוצאות המשפט".

במקרה דנן,  סבורני כי ניתן להסתפק בהצעת ב"כ התובעת כי בעלי המניות של התובעת יחתמו על ערבות האישית עד לגובה סך של 12,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשפט.  הערבות תיחתם  ותופקד  בקופת בית המשפט עד ליום 15.09.05. בכך יבוא נושא הערבות על פתרונו.