החלטה בתיק א 63116/03

המבקשים הם בעלי בית דפוס, ככל הנראה בני זוג, אשר נתבעו בתיק העיקרי בתביעה שהוגשה ב"סדר דין מקוצר" בגין חוב לבנק התובע (להלן: "הבנק") הנובע מיתרת חובה בחשבון שנוהל על ידי המבקשת מס' 2 שהיא הנתבעת מס' 1 (להלן: "המבקשת"), ובגין הלוואות שניטלו על ידיה והכל כמפורט בכתב התביעה ונספחיו; המבקש מס' 1, הוא הנתבע מס' 2, ערב לחובות המבקשת לבנק כפי כתב "ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום", נספח י' לכתב התביעה.

בתצהירו התומך בבקשת הרשות להתגונן (וספק אם ניתן לראות בו תצהיר ראוי, כפי שלהלן), אין המבקש כופר בערבותו אך לעניין חובה של המבקשת מעלה הוא  טענות שונות, כפי שיובהר בהמשך.

המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה; בתצהירו אין המבקש מסביר מדוע לא הוגש תצהיר כאמור; יתר על כן, המבקש אינו טוען שהוא בעל הידיעה המיוחדת, בנסיבות העניין, של העובדות הרלבנטיות להגנת המבקשת, דבר שהיה בו, אולי, להצדיק את מחדלה של זו. גם בכך לא די; לפי סעיף 2 לתצהירו, מסייג המבקש גם את האמור בו.

למעשה מהווה סעיף 2 הנ"ל ליבו של התצהיר והוא כדלקמן:

"אני מאשר כי כל הפרטים והעובדות המפורטות בבקשה הם על פי מיטב ידיעתי וזכרוני נכונים".

סתם המבקש ולא פרש מהו מקור "מיטב ידיעתו" ומדוע אין הוא מוכן להתחייב באשר לנאמר בתצהיר, ושוב יודגש, אם ניתן לקרוא לו תצהיר מעיקרו.

ניסוח תצהירו זה של המבקש הוא בניגוד מוחלט לדרך ניסוחו והגשתו של תצהיר כדין:

"... המצהיר חייב בתצהירו להביא את כל אותן העובדות שהוא מבקש להוכיחן; אין לערוך תצהיר על ידי איזכור והפנייה אל מסמך אחר, כגון "כל העובדות המפורטות בכתב התביעה הן נכונות" [ זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 556 בעמ' 717; ראה גם: ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול ורדים בע"מ  נ. החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פד"י מה5 עמ' 729  (להלן: "פס"ד ורדים");  ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ'  WARNER HOME VIDEO (U.K.) LTD. פד"י מו2 עמ' 273 ]; המבקש עמד יפה במשימה שנטל על עצמו להגשת "תצהיר" העומד בדיוק נמרץ ובהתאם לדוגמה הנ"ל באופן שנקבע שהוא אינו הדרך הנכונה להגשת תצהיר ועל כן דין תצהירו של המבקש להיפסל על פניו.

בין שיפסל תצהירו של המבקש ובין אם לאו, למבקשת אין כל הגנה משלה, בהעדר תצהיר התומך בעמדותיה ובלא כל הסבר נאות, אפילו היה תצהיר המבקש בעל חיות; אי מתן תצהיר על ידי הנתבעת מעיד על אי רצונה לעמוד לחקירה על האמור בו [ ע"א 168/84 אלקלעי משה ואח' נ. בנק אוצר החייל בע"מ, "דינים" עליון, כרך ב' 796; ע"א 271/89 חיים סומך ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, "דינים" עליון, כרך כו'  423 ].

די באמור לעיל כדי להביא למסקנה שדין הבקשה להדחות.

מאחר והמבקשים טרחו גם להביא בפני בית המשפט חוות דעת של מומחה לעניין נזקיהם הנובעים מפעולות הבנק ואותם הם מבקשים לקזז, אוסיף עוד מספר מילים לעניין זה.

חוות דעת המומחה מתייחסת לשלושה נושאים: הראשון - בדיקת הריבית שנגבתה בחשבון המבקשת (סעיף 2.1 וסעיף 3 לחוות דעתו); מסקנות המומחה הן שאילו הייתה נעשה חישוב אחר לריבית, היה חשבון המבקשת מצוי ביתרת זכות.

זהו חישוב מעניין וראוי, אך לא הוברר מדוע צריך להיעשות חישוב אחר? המומחה קובל על כך שלא היה מקום לגבות מהמבקשת ריבית סיכון מקסימלית בהתחשב בביטחונות שהעמידה לרשות הבנק, אלא שעניין זה הוא עניין הסכמי, שבין הבנק למבקשת ואינו נתון לשיקול דעת המומחה או בית המשפט.

אילו סברה המבקשת שהביטחונות שברשותה מצדיקים ריבית נמוכה יותר והבנק סבר אחרת, יכולה הייתה מן הסתם לקבל אשראי נוח יותר בבנק אחר.

לחישוב זה הוסיף המומחה גם חישוב המבטל תכניות חסכון, ומזכה את החשבון בסכומן תוך ביטול הריבית החריגה על סכום התכניות מחד, וזיכוי הבנק בריבית שהייתה משתלמת בגין התכניות; חישוב כזה יכול שיעשה אם בבסיסו עומדת טענה, מוצדקת, לכך שהבנק התנה שירות בשירות בכל הנוגע לפתיחת תכניות החסכון.

אלא שתצהיר המבקש, ככל שתצהיר הוא, אינו מגלה טענה כזו והוא הדין גם לעניין הטענה לפיה נאלץ המבקש ל"שבור" קופת גמל (סעיפים 2.3. ו 4 לחוות הדעת).

בהקשר לאמור לעיל נאמרו הדברים הבאים, שטוב מהם לא אוכל לנסח:

"..אשר לחישוביו של המומחה - אמנם טוב יעשה נתבע המבקש רשות להתגונן, אם בנוסף לגירסתו העובדתית יתמוך את חישוביו בחוות-דעת מומחה (ראה: בש"א 216/89 [5] הנ"ל; רע"א 564/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלקולם ואח' [14]; ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ [15]). אך לחישובי המומחה אין קיום עצמאי. הם חייבים להתבסס על גירסה מאומתת בדבר שיעורי הריבית המוסכמים. לחוות-דעתו של המומחה בענייננו אין, כפי שראינו, תשתית כזו". [ ע"א 90 / 2418 רלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ ואח' פד"י  מז5 עמ'  133 בעמ'  140 (להלן: "פס"ד רלפו") ].

לא למותר לציין שהמומחה זיכה את הסכומים העודפים (בזיכוי תיאורטי)  בריבית בשיעור של 5.5% בתוספת הפרשי הצמדה למדד, דבר שאין לו כל בסיס, תיאורטי או אחר; אכן, שאלת גובה הריבית לזיכוי במקרה כזה טרם מצאה פתרון מסוכם