החלטה בתיק א 62317/03

1.         בפניי בקשת רשות להגן שהוגשה במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר על סך 527,750 ש"ח, נכון ליום הגשתה 3.11.03.

2.         המבקשת 1 הינה חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי חילוץ ותיקון של עגורנים, משאבות, מעליות, ציוד בניה ותעשיה, מכירה, השכרה, יבוא ושיווק של ציוד בניה, שירותי יעוץ ועוד.

המבקשת 1 מוחזקת ע"י שלושה בעלי מניות, הם המבקשים 2-4.

המשיבה הפורמלית מוחזקת, בין היתר, ע"י שלושת בעלי מניות אלה, והיא מיזגה לתוכה את מרבית פעילותה של המבקשת 1.

המשיב היה שותף פעיל במבקשת 1 (להלן: החברה) ומבעלי השליטה בה, עד לשלב מסוים בו עזב את החברה.

3.         במסגרת פרישת המשיב, נחתם ביום 5.11.01 הסכם אי תחרות (להלן: "ההסכם") בין המשיב לבין המבקשת 1, הקובע כי המשיב מתחייב שלא להתחרות במבקשת 1 במשך 24 חודשים, בהתאם להגדרות התחרות כפי שאלו סוכמו בהסכם, ובתמורה מתחייבת המבקשת 1 לשלם למשיב סך של 46,250 ש"ח בתוספת מע"מ בגין כל חודש בתקופת אי התחרות במשך 24 חודשים רצופים, כנגד חשבונית מס כדין.

על פי ההסכם חתמו המבקשים 2-4 כערבים אישיים, ביחד ולחוד, להתחייבות המבקשת 1 כלפי המשיב בהתאם להסכם. ערבות זו הוגבלה בזמן למשך תקופת 24 החודשים מיום חתימת ההסכם ומוגבלת בסכום עד לסך של 1,110,000 ש"ח.

4.         לטענת המשיב, הוא קיים את חלקו בהסכם אולם המבקשת 1 שילמה לו רק 15 תשלומים מתוך 24 התשלומים אליהם התחייבה על פי ההסכם.

המשיב מציין, כי על פי ההסכם הפרה יסודית של ההסכם תזכה את הצד הנפגע בנוסף לזכותו על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"ה-1970 בפיצויים מוסכמים בלא צורך בהוכחת נזק בסכום השווה ל- 25,000$.

עוד טוען המשיב, כי לאחר פניותיו הציעה המבקשת 1 כי החוב ישולם באמצעות המשיבה הפורמלית בפריסת תשלומים שונה, ואכן, ביום 4.3.03 נחתם מסמך המסדיר את פריסת התשלומים החדשה וכן את התחייבות המשיבה הפורמלית לשלם את הסכומים (להלן: "ההסדר").

לטענת המשיב, המבקשת 1 ו/או המשיבה הפורמלית לא עמדו בהתחייבויותיהם בהתאם להסכם ו/או להסדר ועל כן חובם עומד כיום על סך  527,750 ש"ח, המבוסס על סך של 46,250 ש"ח X 9 חודשים וכן פיצויים מוסכמים בסך 111,500 ש"ח (25,000$ X 4.46 ש"ח). מכאן התביעה.

המבקשים הגישו בקשה לרשות להגן ובה העלו מספר טענות כלפי התביעה.

      להלן התייחסות לטענות המבקשים, המובאות מפי המצהיר, הוא המבקש 2.

5.         הטענות בדבר הפרת ההסכם ע"י המשיב

לטענת המבקשים, שלא כדברי המשיב, המבקשת 1 קיימה את חלקה בהסכם ושילמה את הסכומים אליהם התחייבה. הגדרות התחרות כפי שמצוינות בהסכם כללו את לקוחות המבקשת 1 ועובדיה. בדיעבד, התגלה למבקשים כי המשיב התחרה בהם באמצעות חברת גרופין בע"מ, דבר שהסב למבקשת 1 נזקים כבדים ובלתי הפיכים בסך של 134,200$. כמו כן, המשיב העסיק אחדים מעובדי המבקשת 1 טרם תום תקופת אי התחרות והמבקשים מוסיפים ומציינים עוד נסיבות בהן הפר המשיב את ההסכם. הפרה יסודית זו של ההסכם מצד המשיב צריכה לזכות את המבקשת 1 בפיצויים המוסכמים על פי ההסכם, בזכות לטעון לביטול ההסכם מעיקרו ולתבוע השבה של הכספים ששולמו במסגרת ההסכם ולחלופין בזכות לקזז את נזקיה.

טענות אלה מפורטות דיו במסגרת הבקשה, והן לא נסתרו בחקירה הנגדית. אם הטענות תתקבלנה בהמשך הדיון בתיק הן עשויות להוות למבקשים הגנה כנגד התביעה.

6.         הטענה בדבר פקיעת ערבות המבקשים 2-4

לטענת המבקשים, לאחר שהועברה פעילותה השוטפת של המבקשת 1 למשיבה הפורמלית, נחתם הסדר תשלומים חדש כפי שצוין ע"י המשיב. המבקשים 2-4 לא נתנו הסכמה להמחאת ערבותם ולא ערבו להסדר החדש, ולכן ערבותם פקעה והתביעה דנן אינה מגלה יריבות כנגדם. לחלופין, המבקשים מעלים טענה לפיה יש להפטיר הערבים מערבותם לפי סעיף 6א' לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, שכן המשיב גרם לאי מילוי החיוב הנערב בכך שהפר את ההסכם בעצמו.

די בכך שההסדר החדש שותק לעניין הערבות כדי להעמיד למבקשים 2-4 הגנה ולו לכאורה כנגד התביעה.