החלטה בתיק א 61075/04

מבוא

1.         התובע, תאגיד בנקאי ( להלן: "הבנק"), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע בגין יתרת חוב בחשבונו. הנתבע ביקש רשות להתגונן ביום 27.3.2005, בטרם בוצע הליך של גילוי מסמכים. לאחר שהוסדר הליך הגילוי, קבעתי בהחלטתי מיום 7.7.2005 כי הנתבע יהא רשאי להגיש בקשה מתוקנת למתן רשות להתגונן, ובלבד שהבקשה המתוקנת תוגבל לטענות שהועלו בבקשה המקורית, אך לא פורטו קודם לכן מחמת אי הגילוי של המסמכים.

הנתבע הגיש בקשה מתוקנת ביום 6.9.2004, לאחר השלמת הליך הגילוי, ובה פירט את טענותיו המקוריות. יחד עם זאת, ובניגוד להחלטתי מיום 7.7.2005, ניצל הנתבע את ההזדמנות והוסיף טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, שזכרן לא בא בבקשה המקורית, בלא נטילת רשות.

2.         הטענות העיקריות של הנתבע במסגרת הבקשה המקורית היו שתיים: הטענה הראשונה היא שהבנק הפסיק את העמדת האשראי לנתבע בלא התראה מוקדמת ובלא הצדקה עניינית. הטענה השניה היא שהבנק התנה שירות בשרות בכך שכפה על הנתבע לפתוח תוכניות חסכון ולהפקיד פקדונות שונים, בה בשעה שחשבונו של הנתבע היה נתון ביתרת חובה.

הטענות החדשות שנוספו בבקשה המתוקנת, שלא כדין, היו מתן ייעוץ כושל על ידי הבנק ואי העמדת מסגרות אשראי מתאימות, הגדלה חד צדדית ופסולה של הריביות ותוספת הסיכון, חיוב בעמלות וריביות ללא הסכמה, טענת קיזוז בין חשבונות קשורים והטענה בדבר אי קיומו של הסכם לניהול חשבון. מטענות חדשות אלה יש להתעלם, באשר נטענו כאמור בניגוד לרשות המוגבלת שניתנה לתיקון הבקשה המקורית, בלא קבלת רשות לכך. למעלה מהצורך נציין כי הטענות נטענו בעלמא, בלא פירוט כספי לצידן כמתחייב ממי שמבקש רשות להתגונן.

הטענה בדבר הפסקת האשראי

3.         כעולה מתצהירו, הנתבע ניהל ארבעה חשבונות בבנק: חשבון ע"ש מאך 1, חברה בה החזיק הנתבע 50% מהון המניות ( להלן: "חשבון מאך"); חשבון ע"ש סיגל צרפתי, רעיית הנתבע ( להלן: "חשבון צרפתי"); חשבון ע"ש קפה צפת, בבעלות חברה בשליטת סיגל צרפתי ( להלן: "חשבון צפת"); והחשבון נשוא התביעה, בבעלותו של הנתבע. הנתבע היה מיופה כח בחשבון צרפתי ובחשבון צפת ועשה בו כבשלו. לדבריו, הבנק ובעלי החשבונות התייחסו לחשבונות כמכלול אחד, בתור לקוח אחד הנהנה מאובליגו כולל.

4.         תביעתו של הבנק מתייחסת אך ורק לחשבונו האישי של הנתבע, הוא החשבון היחיד מבין הארבעה המצוי בבעלותו.

5.         הנתבע טוען כי בתחילת שנת 2002 שעבד את מלוא זכויותיו בנכס מקרקעין, בשווי של 75,000 דולר, להבטחת פרעון מלוא חובותיו בארבעת החשבונות.

6.         הנתבע טוען כי בחודש ספטמבר 2003 הבנק עצר באופן חד צדדי את האשראי שעמד לרשותו, לאחר שקודם לכן איפשר לו להגיע ליתרת חובה בארבעת החשבונות שניהל בסניף, בסכום כולל של 471,600 ש"ח. בעשותו כן, גרם הבנק להתרסקותם הכלכלית של הנתבע ועסקיו. הוא לא יכול היה לשלם משכורות לעובדים וכספים לספקים, דבר שגרם לירידה משמעותית בהיקף העבודה, למכירת חלקו בבית הקפה במחירי הפסד ולשקיעתו בחובות כבדים. כל זאת, כאשר לא היתה הצדקה עניינית לעצירת האשראי, בשים לב לכך שיתרת החובה בכלל החשבונות עמדה על 311,263 ש"ח בעוד ששווי הבטוחות שבידי הבנק עמד על 471,600 ש"ח.

7.         כידוע, מי שמבקש רשות להגן חייב להיכבד ולפרט היטב את הגנתו, ואין הוא יכול לפטור את עצמו על ידי העלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא (ראה ע"א 13/80 סמינר למורות בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד לו(1) 267;  ע"א 396/88 ראובן נ' גן יאשיה,    פ"ד מד(1) 549).

            במקרה דנן לוקה טיעונו של הנתבע בהעדר פירוט במספר עניינים.

הנתבע אינו מפרט מתי ובאיזה אופן סוכם על מסגרת אשראי כוללת של 471,600 ש"ח (בחקירתו ציין לראשונה כי מדובר בסיכום שהושג בעל פה). מדובר בטענה מהותית ביותר להגנתו, בשים לב לכך שהנתבע עצמו מודה כי מסגרת האשראי הפורמלית שעמדה לרשותו בחשבון נשוא התביעה עמדה על סך של 20,000 ש"ח בלבד. על כן נודעת חשיבות יתירה לפרוטה של הטענה בדבר הסכמה אחרת;

הנתבע אינו מפרט דבר וחצי דבר לגבי טיב העסקים שניהל, מצב עסקיו לפני עצירת האשראי, מחזורי הכנסתו לפני עצירת האשראי ולאחריה, היקף המשכורות שלא עלה בידו לשלם, גובה החובות לספקים שלא עלה בידו לשלם ועוד כהנה וכהנה נתונים עובדתיים הדרושים לשם בדיקת טענתו. זולת הטענה הסתמית והלקונית בדבר התרסקותו הכלכלית, אין למצוא בטיעונו פירוט עובדתי מינימלי, שיבסס את הטענה לפיה התנהגות הבנק, ולא דבר מה אחר, היא שגרמה לקריסת עסקיו של הנתבע; הנתבע כלל אינו מכמת את שיעורו של הנזק שנגרם לו לטענתו בשל מעשי הבנק, ורק בסיכומי בא כוחו נטען לראשונה בעל פה כי גובה הנזק הוא לפחות כגובה התביעה שהוגשה נגדו. טיעון כזה המועלה על דרך הסתם, בסיכומים בעל פה ובלא תצהיר מפורט כדין, אינו יכול להתקבל.

רק לשם המחשה, לא ברור האם הנתבע מבקש להפרע מן הבנק בגין הנזקים שנגרמו לעסקים של קפה צפת, מאך 1 וסיגל צרפתי, ואם כך הוא הדבר, ברי שהניזוקים הם עסקים או יחידים בעלי אישיות משפטית נפרדת, שלהם ורק להם עומדת לכאורה הזכות לתבוע נזקים, ככל שנגרמו להם. גם אם אניח כי הבנק אכן ראה בכל החשבונות כקשורים זה לזה לצורך קביעת אובליגו אחד, אין בכך כדי להשיל מעל גופים משפטיים נפרדים את אישיותם המשפטית, רק כדי שיהא בידי הנתבע להתגונן מפני תביעה אישית המכוונת נגדו בלבד, בגין החשבון היחיד שהיה בבעלותו שלו.

8.         הנתבע כלל אינו מעלה טענת קיזוז, כפי שניתן היה לצפות בנסיבות הענין. מכל מקום, כפי שנקבע בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ   פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768:

" טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."

במקרה דנן, לא הובא כל פירוט כאמור ולא הוצגה מערכת נתונים כלשהי לביסוס הנזק הנטען, שאפילו לא כומת בסכום כלשהו. למעשה, הטענה לנזקים היא סתמית לחלוטין ובלתי מפורטת, בלא גיבוי ראייתי מינימלי.

9.         בנסיבות אלה, אין מקום ליתן רשות להתגונן בטענה בענין הפסקת האשראי.

הטענה בדבר התניית שירות בשירות

10.        הטענה השניה של הנתבע היא שהבנק התנה שירות בשרות בכך שכפה על הנתבע פתיחת תוכניות חסכון ופקדונות שונים בה בשעה שחשבונו של הנתבע היה נתון ביתרת חובה.