החלטה בתיק א 59259/05

1.                   התיק הובא לעיוני עתה.

2.                   בהמשך לדיון שהתקיים ביום 5.6.07, נדרש בית המשפט ליתן החלטתו בבקשה מטעם הנתבעת 1 להורות כי חוות דעתו של המומחה הרפואי המוסכם, פרופ' סלעי, אינה מחייבת בין הצדדים לתובענה וכי ימונה תחתיו מומחה רפואי אחר בתחום האורטופדי. לחילופין, להורות כי התובע ייבדק ע"י פרופ' סלעי פעם נוספת.

3.                   ויוזכר, עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לטענת התובע יליד 26.6.80 , לטענתו כתוצאה מארבע תאונות דרכים אשר התרחשו ביום 3.6.04, ביום 4.7.04 , ביום 14.3.06 וביום 28.12.06.

4.                   לטענת הנתבעת 1, בגין שתי התאונות הראשונות הוגשה תביעה כנגד הנתבעת 1 ובמו"מ שנוהל בין הצדדים בעקבות הגשת התובענה, הוסכם על מינויו של מומחה רפואי, פרופ' סלעי.

"עם קבלת חוות דעתו של פרופ' סלעי, התברר לתדהמת המבקשת, כי התובע היה מעורב בתאונת דרכים נוספת ומאוחרת לשתיים נשוא התביעה וכי המדובר בתאונת דרכים מיום 14.3.06, היינו תאונה שאירעה כחודשיים בלבד טרם בדיקתו וחוות דעתו של הפרופ' סלעי (תאונה שאינה רלוונטית)".

הנתבעת 1, ממשיכה טוענת כי "...חוות דעתו של פרופ' סלעי נוגעת ומתייחסת גם לתאונה מאוחרת זו, באופן שחלק מנכותו של המשיב, כפי שהוערכה על ידי המומחה הרפואי, יוחסה אף לה, זאת על אף שמינוי המומחה התייחס רק לשתי התאונות נשוא התביעה".

בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת 1 כי המצב הרפואי לא גובש ולא יכולה הייתה להיקבע לו באותה עת נכות צמיתה וכי ד"ר סלעי גיבש את דעתו לגבי נכות צמיתה חודשיים לאחר התאונה וכי המומחה כבר שבוי בחוות דעתו המוקדמת. כן טוענת הנתבעת 1 לחוסר תום הלב מצד התובע שלא גילה לה את דבר התאונה השלישית.

לו הנתבעת 1 היתה מודעת להתרחשות התאונה הנוספת לא הייתה מסכימה לעריכת בדיקת התובע וחוות דעת המומחה במועדה והייתה פועלת לאיתור הרישומים הרפואיים הנוגעים לה.

עוד מוסיפה הנתבעת 1, כי אין היא מתכחשת להסכמה הדיונית, אך נפלה טעות בהסכמה מבחינת דיני החוזים שכן אילו ידעה הנתבעת 1 על התאונה, לא הייתה מסכימה שפרופ' סלעי יבדוק את התובע במועד הבדיקה.

5.                   הנתבעת 2 הגיבה במהלך הדיון ביום 5.6.07 ולשיטתה, ההסכם הדיוני שנעשה בין התובע לבין הנתבעת 1 איננו מחייב אותה ולטענתה, אין ראשית ראייה למינוי מומחה רפואי בגין הפגיעות הנטענות כתוצאה מהתאונה ביום 14/3/06.

6.                   הנתבעת 3 הגיבה במהלך הדיון ביום 5.6.07 וטענותיה דומות לטענות הנתבעת 2, עם זאת, הביעה הסכמתה כי יישאר אותו המומחה.

7.                   התובע אף הוא נתן תגובתו ביום הדיון. התובע מתנגד לבקשה וטען כי אין הוא לוקה בחוסר תום לב. לדידו, הוא לא הסתיר את דבר התאונה ולא כל אדם מן היישוב יכול לדעת מה המשמעות של תאונה נוספת לחוות הדעת. התובע הוסיף, כי אין מחלוקת בדבר מקצועיותו של פרופ' סלעי.

דיון

8.                   כבוד השופט ריבלין, בספרו, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה שלישית) בעמ' 583 סובר כי " במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שנתקבלה או בדבר דיותה, נוקטים עתים בתי המשפט בפרטיקה של מינוי מומחה נוסף, בלא לפסול את חוות דעתו של הרופא שנתמנה". בהמשך מוסיף " ... כאשר מתעוררים ספקות מהותיים בדבר נכונות חוות הדעת של המומחה הממונה, למשל במהלך חקירתו הנגדית, או משנתברר כי אין בה בסיס ראוי להערכת המצב הרפואי, עשוי הדבר להביא את בית המשפט לכלל החלטה למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט, באותו התחום".

עוד נכתב  בעמ' 586:

"העובדה שהועבר לידי המומחה, עקב טעות, חומר רפואי שלא היה מקום להגיש בפניו, אינה מביאה לפסלותו האוטומטית בשל כך. על בית המשפט לבחון את נסיבות המקרה, ואם לא היה בהמצאת החומר הרפואי כדי לפגום בחוות הדעת ובשיקול דעתו העצמאי של המומחה או כדי לגרום עיוות דין למי מהצדדים -  אין סיבה לפסול את המומחה או את חוות דעתו" 

לאחר עיון בטענות הצדדים, לא מצאתי מקום להורות על החלפת המומחה הרפואי.

במקרה דנן, לא מצאתי, בשלב זה,  מקום לחשש כי בסופו של הליך לא יוכל לסמוך בית המשפט על חוות דעתו של המומחה הרפואי וכי בכך לא יגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפניו, שכן המדובר בשלב התחלתי של ניהול התובענה. למומחה לא שוגרו שאלות הבהרה והמומחה לא נחקר על חוות דעתו.

אכן, טענות הנתבעות אינן חסרות בסיס, אך איני סבור שמתן חוות הדעת כפי שניתנה מעיד על חוסר תום לב, משוא פנים ודעה קדומה מצד המומחה.