החלטה בתיק א 59100/05

1.       רקע עובדתי

          א.      התובע, תושב נבי אליאס, אשר בשטחי יהודה ושומרון, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.12.02.

          ב.      התובע נסע בכביש 55 בשטח "C", אשר עפ"י תעודת עובד ציבור החתומה ע"י ראש תחום תשתית במנהל האזרחי ביו"ש, בשליטה אזרחית ובטחונית ישראלית.

          ג.       התובע נסע על עגלה רתומה לבהמה ונפגע על ידי אוטובוס ישראלי בבעלות הנתבעת 2, נהוג ע"י ישראלי ומבוטח ע"י הנתבעת 1, אף היא חב' ישראלית.

          ד.      התובע הגיש תביעתו לפיצויים לבית המשפט ביום 4.12.05, כלומר לאחר כ- 3 שנים ממועד פגיעתו.

          ה.      בכתב הגנתן של הנתבעות נטען להתיישנות התביעה מכוח צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677) תשל"ו - 1976 והדינים החלים מכוחו לרבות תקופת התיישנות בת שנתיים, הקבועה ב סע' 68 לפקודת הנזיקין האזרחיים 1944 (להלן: "הצו").

          ו.       מאידך, לטענת התובע, יש להחיל על תביעתו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1976 ועל כן טרם התיישנה תביעתו.

2.       דין מקום התאונה - החלת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1976 בשטחים או  צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677) תשל"ו - 1976

          א.      לטענת הנתבעות, תביעת התובע כנגד הנתבעת 1, הינה מכוח תעודת הביטוח שהוצאה לרכב המעורב בתאונה ועליה חלות הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי {נוסח חדש}, תש"ל - 1970. מכוח הפקודה, כפי שתוקנה לאחר חתימת הסכם הביניים הישראלי פלסטיני לגבי הגדה המערבית ורצועת עזה שנחתם ביום 28.9.95 (הסכמי אוסלו ב'), הוחל תוקפה של פוליסת ביטוח גם על תאונות דרכים שאירעו בשטחי האזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, ונקבע כי חבות המבטח לפיצוי במקרה זה הינה לפי הדין החל במקום התאונה, כאמור בסע' 3 (ג) לפקודה:

                   "(ג) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, כאמור בסעיף קטן (א), תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שנגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב, בתאונת דרכים אשר אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים, הכל לפי הדין החל במקום התאונה".

          ב.      לטענת הנתבעות, חוק הפלת"ד הינו חוק טריטוריאלי ואין לו תחולה במקום התאונה, אי לכך, לטענתן, יש להיזקק ל צו הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון (מס' 677) תשל"ו - 1976. בכל הנוגע לתאונות דרכים המתרחשות בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה, צו זה מסדיר את דיני הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים באזורים הנ"ל, כאשר תקופת ההתיישנות נשאבת מפקודת הנזיקין האזרחיים 1944 לפי סעיף 4 לצו היא שנתיים בלבד, ולכן דין תביעת התובע להידחות.

          ג.       אין חולק כי השטח בו ארעה התאונה אינו בתחום שטחה הריבוני של מדינת ישראל. מאידך, עסקינן בתאונה שארעה בשטח "C  " להבדיל משטח "A ", שהוא שטח בשליטה ישראלית מלאה.

          ד.      כשהוצא הצו טרם נחלקו שטחי יהודה ושומרון (ועזה) לשטחים המסווגים כיום
כ- A,B, ו- C לפי מידת השליטה הישראלית בהם. באותה עת היו כל השטחים בשליטה מלאה של ישראל ואם הוחל הצו כבר אז, ממילא אין הבדל בהחלתו על שטחי C הנמצאים בשליטה אזרחית ובטחונית מלאה של ישראל.

                   למותר לציין כי הצו שהוחל על השטחים המוחזקים לא שונה בעקבות הסכם אוסלו שקבע הבדלים בין השטחים השונים.

                   מאבחנה זו, לא תוכל לבוא ישועתו של התובע.

          ה.      החלת הצו על תאונות בהן מעורבים גורמים ישראליים ותושבי השטחים נדונה והוכרעה בע.א. 6860/01 חמאדה נ. המאגר הישראלי לביטוח רכב ואח' פד"י נז'
(3) 8:

                   "בדונו בצווי המושל הצבאי יצא בית משפט זה מתוך הנחה שמדובר ב"דין זר" (ראו: ע"פ 831/80 צובא נ' מדינת ישראל [9] ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי