החלטה בתיק א 56524/05

בפניי בקשה למחיקה על הסף מטעם הנתבעת (להלן - המבקשת). 

טענות המבקשת

בסעיף 50 לכתב התביעה, מבקשים המשיבים לפטור אותם מתשלום יתרת סכום ההלוואות בסך של 33,298 ש"ח לפחות ובסעיף 52 לכתב התביעה מבקשים המשיבים מבית המשפט ליתן פסק הצהרתי שלפיו יוצהר, כי המבקשת מופטרת מתשלום יתרת כל סכום בגין הלוואות המשכנתא, אשר הוא והמנוחה נטלו מהמבקשת וזאת, החל מיום פטירת המנוחה.

המשיבים עדיין לא שילמו הסך של 33,298 ש"ח וגם על פי האמור בסעיף 52 לכתב התביעה, תביעתם הינה לסעד הצהרתי או לצו מניעה, האוסר על המבקשת לגבות הכספים כאמור בכתב תביעת המשיבים.

סעדים אלה אין מקומם במסגרת תביעה בסדר דין מהיר, אשר נועדה לבירור תביעות שסכום התביעה או שווי הנשוא אינו עולה על 50,000 ש"ח. 

בסעיף 49 לכתב התביעה, טוענים המשיבים, כי על המבקשת לפטור את המשיבים מתשלום יתרת סכום ההלוואות מיום פטירת המנוחה ועל כן לטענתו, על המבקשת להשיב סך של 9,206 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ששילמו המשיבים למבקשת מיום פטירת המנוחה, זאת בנוסף למבוקש בסעיף 50 לכתב התביעה, כי על המבקשת לפטור את המשיבים מתשלום יתרת סכום ההלוואות בסך של 33,298 ש"ח לפחות.

המשיבים מבקשים סעדים מבית המשפט בסך כולל של למעלה מ- 42,504 ש"ח, אולם אגרה שולמה אך ורק על סך של 33,298 ש"ח.

המבקשת עותרת למחיקת התביעה מפאת תשלום אגרה בלתי מספקת על יסוד תקנה 100 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

טענות המשיבים

כתב התביעה לא מוכתר בכותרת כתב תביעה סדר דין מהיר. בגזברות בית המשפט נפתח תיק כתיק בסדר דין מהיר ,בשל סכום התביעה. הזמנה לדין, תואמת את ההליך שבו נפתח התיק בגזברות כהליך של סדר דין מהיר.

בכתב התביעה פורטו כל עילות התביעה וכל הטענות של העתירות והסעיפים המתבקשים בכתב התביעה. אגרת התביעה נשומה ונקבעה על פי מעריך האגרות בגזברות בית המשפט.

המשיבים אינם מתנגדים להעביר את הדיון לסדר דין רגיל.

הלכה היא, כי בית המשפט לא יסגור שעריו בפני מתדיין בגין פגם טכני נטען ובמיוחד אם ניתן לתקן כל פגם נטען ומוכחש שכזה.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות. ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608.

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו היא, אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה, האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא, שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668. על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש. ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ(3) 358.