החלטה בתיק א 55456/05

מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר בייצור, שיווק ואספקת חומרים לענף הבנייה.

הנתבע, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, היה קבלן לקירות ומחיצות מלבני זכוכית. בין התובעת לבין הנתבע נכרת הסכם לפיו תספק התובעת ממוצריה לנתבע.

התובעת סיפקה לנתבע מעת לעת ממוצריה, בהתאם להזמנות הנתבע ולשביעות רצונו המלא. הזמנות אשר תועדו בתעודות המשלוח והחשבוניות אשר חתימת הנתבע או מי מטעמו עליהן, מהוות אישור לאספקה.

לטענת התובעת, חב לה הנתבע סך של 8,516 ש"ח.

מנגד טוען נתבע 1, כעולה מבקשת הרשות להתגונן וחקירתו בפני, כי כל ההתקשרות העסקית של התובעת היתה עם חברה בע"מ בשם שיא לבני זכוכית בע"מ ועל כך יעידו גם כל החשבוניות, תעודות המשלוח וכרטיס הנהלת החשבונות המתנהל אצל התובעת.

לטענתו עבד כשכיר בחברה ואינו בעל מניות בה, לא קיבל על עצמו מעולם את תשלום החוב הנטען באופן אישי וכל פעולותיו נעשו בשירות החברה במסגרת עבודתו כשכיר ועל פי הנחיות, הוראות ומידע שקיבל מן הממונים עליו בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה.

משכך, טוען הנתבע כי אין מקום לחייבו באופן אישי בגין התנהלות החברה.

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522 ).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

השאלה העומדת במרכז הדיון יסודה בטענת המבקש ולפיה אינו חב באופן אישי לחובות החברה בה עבד במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

טענה זו, הינה טענה המצריכה בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן.

הוצאות הבקשה והדיון בסך  1,500 ש"ח + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכום התביעה הנני מעביר אותו לפסים של "סדר דין מהיר".

מוצע לצדדים להסמיך את בית המשפט ליתן פסק דין עפ"י סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט. הצדדים יודיעו את עמדתם בכתב תוך 30 יום מהיום.