החלטה בתיק א 55357/05

התובעת היא חברה  העוסקת בין היתר בשיווק ומכירה של מערכות חשמל הידועות כ"בית חכם", כמפורט בסעיף 1 לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר", וכמוסכם על הנתבע בתצהירו, התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן [ לדוגמא: סעיף 8 לתצהיר הנתבע].

לצורך הדיון כאן איני צריך להידרש למשמעותן ואפיונן של המערכות הנ"ל ולהלן תקרא המערכת מסוג זה, שהיא נשוא התביעה, כ"המערכת".

הנתבע היה והינו, כהגדרתו, "איש חשמל" בתחום ה"חשמל החכם" וסיפק, בין היתר, את שירותיו לתובעת וגם עובדה זו אינה שנויה במחלוקת [ סעיף 2 לכתב התביעה וסעיף 8 הנ"ל לתצהיר הנתבע ].

עניינה של התביעה הוא במערכת שסופקה לנתבע על ידי התובעת והותקנה בביתו ואשר התובעת מבקשת לקבל את תמורתה.

אין הנתבע חולק על כך שהמערכת הותקנה בביתו [ סעיף 9 לתצהירו ] אלא שטענתו שם, היא שהמערכת נמסרה לו במתנה, ללא תמורה, עקב היותו קבלן חשמל בעל מוניטין רבים, שהביא לתובעת לקוחות, והתקנת המערכת בביתו, אשר תוצג בפני גורמים שונים, תהווה אמצעי לקידום מכירות של המערכת.

בין התובעת לנתבע נכרת הסכם, החתום על ידי שני הצדדים [ לעניין טענות הנתבע בהקשר לזהות המתקשר עם התובעת אתייחס בהמשך הדרך ], הוא מסמך המכותר כ"טופס הזמנה", נספח א' לכתב התביעה [ להלן: "ההסכם" ].

בהסכם וצרופותיו מפורטים רכיבי המערכת, כתב כמויות ומחירים וסה"כ המחיר הכולל לתשלום הוא סך של -.11,276 אירו + מע"מ הוא סכום קרן התביעה (להלן: "סכום התביעה").

עוד נרשם בהסכם כי " התשלום ייעשה באמצעות העברת פרוייקטים בחצי השנה הקרובה" (מועד כריתת ההסכם היה 19.8.03).

לפי התובעת, התחייב הנתבע לספק לתובעת פרויקטים קרי, שיווק המערכת והבאת לקוחות לתובעת שירכשו או יתקינו את המערכת, בתוך חצי שנה והנתבע לא עמד במשימה זו ועל כן עליו לשלם לה את סכום התביעה.

כפי שייראה להלן, התובע אכן הביא לנתבעת שני לקוחות, ובגינם הוא דורש עמלה בשיעור של 10% מתמורת ההזמנות של אותם לקוחות, אותה הוא מקזז מסכום התביעה.

לכאורה יש באמור לעיל כדי להקים הגנה ראויה לנתבע, שאם אכן הביא לתובעת ולו שני לקוחות, ולא נרשם בהסכם כמה לקוחות עליו להביא ולא נטען כי הוא לא פעל בסבירות ראויה להבאת לקוחות, עמד הנתבע בדרישות ההסכם לפי כתיבו.

אלא שלטענת התובעת, יש לפרש את ההסכם כך שעל התובע לשלם לה את סכום התביעה, כפי המוגדר בהסכם, ורק העמלות אשר יגיעו לו מפרויקטים שיעביר לה, יקוזזו מסכום התמורה [ סעיף 5 סיפא לכתב התביעה ].

דברים אלה אינם כתובים בהסכם; ספק רב בעיני אם באספקלריה של טענה כזו, ראויה בכלל התביעה להיות מוגשת ב"סדר דין מקוצר" אולם טענה כזו לא נטענה; מכל מקום, אם יכולה הייתה התובעת לטעון כי הגנת הנתבע עומדת בניגוד למסמך כתוב  [ וספק רב אם תשמע טענה כזו בשלב זה וראה: גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 8 עמ' 375 ], וודאי שאינה יכולה לעשות כן כאשר טענתה שלה, אם לא סותרת הסכם כתוב, מכל מקום היא טענה בע"פ המוסיפה לכתוב.

ואוסיף עוד, אולי לצורך הימים הבאים, כי  טענת התובעת באשר לפרשנות ההסכם אינה נושאית בחובה הגיון רב שכן אם היה מקובל על הצדדים כי תמורת המערכת תקוזז מעמלות שיגיעו לנתבע, וייעשה חישוב של עמלות, מדוע הוגבל קיזוז כזה רק לעמלות שיגיעו לו במשך מחצית שנה בלבד?

מכל מקום טענתו הבסיסית של הנתבע היא, כאמור, שהמערכת סופקה לו ללא תמורה כלל, תוך התחשבות בשירותיו הטובים בעבר וכי מבחינתו, לא  היה ההסכם אלא בגדר של הסכם "פורמלי" לצרכיה המנהליים של התובעת [ סעיף 12 סעיפים קטנים (א) ו (ב) לתצהיר הנתבע ].

הגנתו זו של הנתבע היא הגנה שבספק; ראשית, היא עומדת בניגוד מוחלט להסכם; שנית, היא נסתרת, כמעט באופן מוחלט, בעדותו של המצהיר השני שמטעו של הנתבע, מר אייל כהן, מי שחתם על ההסכם מטעם התובעת בזמנו [ להלן: "אייל"; סעיפים 2 ו 5 לתצהירו ] כאשר הוא מודה כי  בעת החתימה על ההסכם "ההנחיה       [ של מנהל המחלה אצל התובעת - צ.כ. ] הייתה להכפיף [ את מסירת המערכת לתובע - צ.כ. ] לעניין הפרויקטים" [ עמ' 3 לפרוטוקול, סוף חקירה נגדית של אייל ].

יחד עם זאת, לא נסתרה טענתו של הנתבע, הנתמכת גם בתצהיר של אייל, כי אילו הייתה לתובעת כוונת מכירה לנתבע, היה הנתבע זוכה להנחה של כ - 50% ממחיר המערכת ולא היה מחויב במחיר המלא, קרי בסכום התביעה [ סעיף 12(ג) לתצהיר הנתבע וסעיף 11 לתצהיר אייל ]; עניין זה נתמך גם מעיון בחשבוניות שהוצאו על ידי הנתבעת ללקוח שכונה על ידי הצדדים כ"בית סולימה" הזוכה להנחות מטעמה של התובעת בשיעור של 40% [ החשבוניות צורפו לתצהיר הנתבע; להלן: "חשבוניות סולימה" ].

מכל האמור לעיל נראה כי יש מקום ליתן למבקש רשות להתגונן  בשתי הטענות העיקריות [ וכן בטענת קיזוז כפי שיובהר להלן ] היינו שהמערכת ניתנה  במתנה וכן כי הוא עמד בתנאי ההסכם, הכתובים, בכך שהביא לנתבעת שני לקוחות, בלא קשר לקיזוז עמלות בגין אותם לקוחות.

הואיל והטענה הראשונה נראית קלושה על פניה, מהראוי לחייב את הנתבע בהפקדת כספים אם ירצה לכלול אותה בגדר הטענות להמשך הדיון ועל כן הגנתו לעניינה מותנית בהפקדה בסך של -.15,000 ש"ח בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי ב"כ הנתבע.