החלטה בתיק א 5520/06

1.      לפני בקשה לביטול פסק דין , אשר ניתן כנגד המבקש, הוא הנתבע (להלן: " המבקש") ביום 30.8.06.

לטענת המבקש "הנתבעת ידעה על קיום המועד שנקבע לדיון על ידי בית המשפט הנכבד ביום 30.8.06, אך מאחר והנתבעת קיבלה את החלטת בית המשפט הנכבד מיום 16.8.06, הבינה כי המועד שנקבע בוטל, וכי ייקבע מועד נוסף בנוכחות הצדדים. הנתבעת לא קיבלה את העתק הבקשה שהגיש התובע בתיק לדחיית הדיון ומכך נובעת הטעות בהבנת החלטת ביהמ"ש הנכבד".

2.      המשיב, הוא התובע, מתנגד לבקשה.

"... רק לאחר שקיבל הנתבע את פנית התובע בדואר רשום ובו צויין כי במידה והנתבע לא ישלם את הסכום שנפסק בפסק הדין, בכוונת התובע לפנות להוצאה לפועל החליט הנתבע להגיב ולפנות לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין. דרך פעולה זאת מוכיחה פעם נוספת על דרך הזילזול שנוקטת הנתבעת כלפי בית המשפט וכלפי התובע".

דיון

3.      בקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן.

            ראה גם :ע"א 3645/02, קלנר נ' לופוביץ , פ"ד מז(4) 133, 139.

      4.   תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת:-

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים..."  

               בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח  395 נקבע, כי:                                                                   

" ניתן פסק דין כהלכה, יציג לעצמו בית המשפט, אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול, שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו, או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה-מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע- המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט".

באשר לשאלה השנייה - על המבקש להראות, כי לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה. לעניין זה ראה: ע"א 5000/92, רע"א 4680/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי  בן ציון , פ"ד מח(1) 830 (להלן: "פס"ד בן ציון").

יחד עם זאת, אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה, כי ההגנה אפשרית.

באשר לשאלה הראשונה - בדונו בשאלה זו, ייטה בית המשפט להיעתר לה " אלא אם שוכנע כי תשלום ההוצאות אין בו כדי לשמש פיצוי מספיק לנזק אשר נגרם ליריבו",   (ראה: פס"ד בן ציון).

אך לא תמיד יוכל המבקש לכפר על מחדלו בתשלום הוצאות, הגם שהראה סיכויי הצלחה, וזאת, כאשר התנהגותו אינה רשלנית בלבד, אלא היא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ותוך גילוי יחס של זלזול כלפי חובותיו כבעל דין  (ראה: ע"א 625/68 מפעל הבניה נ' החברה הדרומית , פ"ד כג(2) 721).

5.         מעיון  במסמכים שהוגשו לפני, אני קובע, כי לכאורה קיימת הגנה למבקש  אשר יש מקום  לדון בה לעומקה.

לאור האמור לעיל, היות והתרשמתי מהתצהיר אשר צורף לבקשת המבקש, כי לכאורה קיימת הגנה למבקשים, לאור ההלכה שנפסקה בברע"א 1643/00 מפי כב' השופטת פורקצי'ה כי הזכות להתגונן הינה זכות בעלת מימד חוקתי וכן כי ניתן לרפא את מחדלו של המבקש בתשלום הוצאות, אני סבור, כי יש להימנע מהפעלת סנקציה כה חמורה על המבקש ועל כן אני קובע כדלקמן:

א.         דין הבקשה להתקבל ופסק הדין מיום 30.8.06 בטל בכפוף לכך שהנתבע יעמוד בתנאי סעיף (ב) להלן.