החלטה בתיק א 54890/06

בפני בקשת הנתבע (להלן: "המבקש") ליתן רשות להתגונן בפני תביעה כספית שהוגשה ע"י המשיבה בגין אי תשלום שכר לימוד.

לגרסתו לאחר תחילת לימודיו אצל המשיבה, לאור מצבו הכלכלי הרעוע בהיותו תומך במשפחתו (בן למשפחה חד הורית) ולמרות שאושרה בקשתו לקבלת מלגה, נאלץ להפסיק את לימודיו  עקב אי יכולתו לעמוד בתשלומי שכר הלימוד.

לטענתו, זמן קצר לאחר תחילת הלימודים, לאחר ששילם 6,000 ש"ח ע"ח שכר הלימוד ובטרם הגיע הסמסטר הראשון של שנה א לאמצע, הבין שלא יוכל להמשיך במימון לימודיו, נוכח הכורח לעבוד וכלכל את משפחתו. לכן הודיע לו המשיב שאינו זכאי לגשת למבחני סמסטר זה ולהמשיך בלימודיו. לגרסתו, המשיב לא הודיע לו מאום על שלילת המלגה ,לה היה זכאי.

ביום 12.8.05, ביקש מהמשיב בכתב, תוך פירוט מצבו את התחשבותו. בעקבות מכתב זה, החליט המשיב לחלט מחצית מהמלגה שאושרה לו. החלטה חד צדדית זו בוצעה בניגוד לתקנון המשיב, אשר אינו מתייחס לאפשרות של חילוט המלגה או חלק ממנה.

לטענתו, הסתמך על המלגה ומניעתה ממנו נעשתה שלא כדין ומתוך מטרה ברורה שישא בעלות הלימודים באותו חלק של המלגה שניטלה ממנו. מחד, המשיב מנע ממנו לממש את זכויותיו ללימוד קורס עיקרי והפר את התחייבותו כלפיו ומאידך דורש את מלוא שכר הלימוד .

בהתאם למועד בו המציא את הודעתו למשיב על הפסקת לימודיו, אינו חייב דבר.

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה, בטענה שהמבקש חתם על התחייבות לפיה הינו מודע לתקנות בדבר שכר הלימוד ובדבר הפסקת הלימודים. המבקש הודיע על הפסקת לימודיו ובהתאם לתקנות אלה חויב בגין יתרת שכר הלימוד ועליו לשלמו.

דיון

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96 כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה. 

כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).

"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה" (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין - גינוסר, עמוד 171 ).

לכתב התביעה צורף נספח א', טופס הרישום של המבקש לשנת הלימודים תשס"ה. בסעיף ו' לטופס זה מצויה בקשתו של המבקש למלגה, בה הינו מצהיר שהינו מבקש לקבל אותה כתוצאה ממצב סוציו-אקונומי בו הינו מצוי.

בסעיף ח' של הטופס מצויה חתימתו של המבקש על "הצהרה", בה הינו מאשר : "אני מתחייב לשלם את שכר הלימוד החל עלי על פי הוראות שיפרסם המוסד (המשיב בבקשה זו ) והחובה לשלם את שכר הלימוד, כולו או חלקו בהתאם למועד מתן ההודעה על ההפסקה. כמו כן אני מודע לתקנות בדבר הפסקת לימודים, לרבות החובה להודיע על הפסקת הלימודים ..."

בחקירתו הנגדית, אישר המבקש שאכן חתם על טופס ההרשמה והתחייב לשלם את שכר הלימוד, ברם לא נסתרה טענתו שלא קיבל את "תקנון שכר הלימוד" וכן שהמשיבה מנעה ממנו את למודי הקורס במשפט חוקתי, מפאת היעדרויות ובעיות כלכליות ואישיות.

ביום 18.2.05 שלח המבקש את מכתבו למשיב ובו הבקשה להפסקת לימודיו, מסיבות שונות.

הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן, על מנת לברר את המחלוקת לעניין תשלומו ו/או האם מגיע למשיב יתרת שכר הלימוד.

אני מקבלת את הבקשה ונותנת רשות להתגונן.

השלמת הליכים לפי תקנה 214 ב (1) לתקסד"א התובעת תוך 14 יום מהחלטתי והנתבע תוך 14 יום נוספים.