החלטה בתיק א 53825/07

בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם צ'כנוביץ מיום 13.4.08.

רקע

ביום 4.9.07 הגישה המשיבה תביעת שיבוב כנגד  המערער ובנו (הנתבע 2), בגין תאונה אשר התרחשה בין רכב אשר בבעלותם ורכב המבוטח אצל המשיבה.

משלא הגישו הנתבעים כתב הגנה, ניתן פסק כנגדם בהעדר הגנה ביום 21.12.07.

ביום 5.3.08 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין, וביום 13.4.08 נתקיים דיון בפני כבוד הרשם צ'כנוביץ, אשר דחה את הבקשה והותיר את פסק הדין על כנו.

מכאן הערעור.

טענות המערער

לטענת המערער, פסק הדין אשר ניתן כנגדו וכנגד בנו בהעדר הגנה, ניתן בתביעה אשר מעולם לא הגיעה לידיו.

טרם הגשת התביעה, טוען המערער, שלחה המשיבה מכתבי התראה, אשר התקבלו במענו בדואר רגיל. המערער, לטענתו, השיב למכתבים אלו באמצעות בא כוחו,  וטען כי אין למשיבה כל עילת תביעה כנגדו.

המערער טוען כי נדהם כאשר קיבל בדואר מכתב המודיע לו על מתן פסק הדין כנגדו וכנגד בנו.  בדיקתו העלתה, לטענתו, כי פסק הדין ניתן על סמך הצהרת פקיד המסירה אשר טוען כי ביקר בכפר ומסר את כתב התביעה לרעייתו של המערער, כאשר רעיית המערער מכחישה קבלת כתב תביעה כלשהו.

נימוקי הבקשה לביטול פסק דין היו העדר מסירה כדין ולחילופין, ביטול משיקול דעת בית המשפט, שכן למערער הגנה טובה והוא לא זלזל בבית המשפט.

לטענת המערער, צריך היה לדחות את התביעה כנגדו , שכן הוא מסר את רכבו לנהג בעל רישיון נהיגה תקף - בנו.

בהקשר זה טוען המערער כי טעה כבוד הרשם עת דחה טענה זו, מן הטעם שלא הובא בפניו תצהיר בנו של המערער, המאשר כי אכן הוא זה אשר נהג ברכב בעת התאונה, שכן המשיבה עצמה טענה זאת בכתב התביעה.

המערער טוען כי לא ניתן להטיל עליו אחריות בגין עוולה נזיקית אשר בוצעה על ידי אדם אחר, אלא אם כן מוכח כי מערכת היחסים ביניהם היא אחת מאלו המצוינות בפקודת הנזיקין, סעיפים 11 - 16, ובתביעה דנן, אין טענה כי חל אחד מסעיפים אלו.

המערער טוען כי הפסיקה קבעה לאורך השנים כי על מנת שלא תתקבל בקשה לביטול פסק דין, יש להראות זלזול של ממש מצד המבקש את הביטול.  לטענתו של המערער, ניתן לראות כי לא זלזל בהליך - הוא הגיב לכל מכתבי ההתראה אשר קיבל ומייד לאחר מתן פסק הדין, פנה בבקשה לבטלו.

המערער מפנה לעדותו של פקיד המסירה, בה הוא טוען כי הגיע לבית באבו גוש, לפי הסברם של התושבים ומסר את התביעה לאישה אשר אין הוא יכול לזהותה ולא יכול לתת פרטים אודות הבית אליו הגיע. עוד העיד הפקיד כי לא ביקש מאותה אישה תעודת זהות, על מנת לוודא כי אכן מדובר באשת המערער.

המערער טוען כי עדות אשתו בנוגע לאישה אחרת ממשפחתה, אשר נושאת את אותו השם כמוה, אינה רלוונטית לשאלה האם כתב התביעה נמסר לאשת המערער.

המערער טוען כי הפקיד לא יכל להצהיר כי בוודאות מסר את כתב התביעה בבית הנכון.

טענות המשיבה

המשיבה טוענת כי בית המשפט קיים דיון ושמע את טענות הצדדים בנוגע לביצוע המסירה.

בסופו של יום, לאחר שמיעת כל העדויות בכלל, ובפרט את עדות פקיד המסירה, אשר נחקר ארוכות, נתן בית המשפט אמון מלא בעדותו, אשר נמצאה, לטענת המשיבה, נקייה מסתירות, וזאת בניגוד לעדות אשר המערער.