החלטה בתיק א 52775/07

בפני בקשה לסילוק תביעה על הסף.

רקע:

עסקינן בתביעה כספית בסך של 400,000 ש"ח אשר הוגשה ביום 28.8.07  ע"י המשיבים (התובעים) כנגד המבקשים (הנתבעים), בגין רשלנות נטענת של המבקש 1, רשם האגודות האגודות השיתופיות, (להלן : "הרשם") בעת מתן החלטתו, ביום 30.4.00, כבורר בסכסוך כספי בין המשיבים לבין האגודה השיתופית "שדה משה" (להלן: "האגודה" ו/או "שדה משה").

טענות המבקשים:

המבקשים עותרים לסילוקה על הסף של התובענה, מחמת התיישנות ולחילופין, מחמת חסינות שיפוטית והעדר עילה.

לטענת המבקשים, עילת התובענה, ככל שהיא קיימת, נתגבשה לכל המאוחר ביום מתן החלטתו של הרשם ביום 30.4.00, ולפיכך התיישנה זה מכבר.

המבקשים מפנים ל סעיפים 5-6 ל חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, בהם נקבע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה, שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, היא שבע שנים, ותחילתה ביום שבו נולדה עילת התובענה.

המבקשים מפנים את בית המשפט לסעיף 39(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הדן במועד תחילת תקופת ההתיישנות, והקובע כי:

 "(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

לטענת המבקשים, התובעים ידעו על החלטת הרשם מיום 30.4.00, בסמוך לאחר שניתנה. שכן, הם מפרטים בסעיף 29 לכתב התביעה, כי לאחר קבלת ההחלטה, הם פנו לרשם במכתב מיום 14.5.00  בטענה כי לא זכו להתייחסות בגוף ההחלטה.

מכאן, כי ידעו על ההחלטה מיום 30.4.00, לפחות ביום 14.5.00.

בהקשר זה מציינים המבקשים, כי אין בכל פניותיהם המאוחרות של התובעים לרשם והתייחסויותיו אליהן, לאחר שהרשם נתן החלטה חלוטה בעניינם, משום עצירת מרוץ ההתיישנות.

לטענת המבקשים, אף אם יקל בית המשפט עם המשיבים וייראה בעילת התביעה כמעשה או מחדל הנמשך והולך בעת הליך הבוררות, הרי שעילת התביעה התיישנה, לכל המאוחר, בחלוף 7 שנים  ממועד החלטת הרשם, קרי, ביום 30.4.00.

יתר על כן, לטענת המבקשים הגשת התובענה לוקה אף בשיהוי כבד.

חלוף הזמן, וההשלכות שיכול שישנן כתוצאה מכך, עלולים להטיל נטל כבד על המבקשים, ולפגום ביכולתם של המבקשים לברר את כל העובדות נשוא התובענה, וכתוצאה מכך, לפגום ביכולתם להתגונן בתביעה.

כן טוענים המבקשים, כי דינה של התובענה להדחות על הסף מחמת חסינות שיפוטית העומדת לרשם, והעדר אחריות שילוחית למדינה.

הסעד המבוקש על ידי התובעים/משיבים, מורכב מכמה ראשים :

א.     סכום הכולל את הסכומים ששילמו ל"שדה משה" מכוח החלטת הרשם ;

ב.      סכום המשקף, לטעמם של התובעים, את הסכום שהיה על "שדה משה" לשלם להם, אילו קיבל הרשם את ההחלטה "הנכונה" לדעתם, בסכסוך ביניהם;

ג.       סכום בגין "עגמת הנפש, הצער והסבל" שנגרמה להם, לטענתם, מהתמשכות ההליכים בעניינם;