החלטה בתיק א 51897/05

בקשת נתבעת לדחיית תובענה כל הסף מחמת התיישנותה. 

ואלו העובדות הצריכות לענייננו :

1. התובע, קבלן בניין עצמאי, הגיש ביום 10.10.05 תביעה כספית - ביטוחית נגד הנתבעת, על בסיס פוליסה לביטוח תאונות אישיות המכסה את הסיכונים הרלוונטים נשוא התביעה.

2. לשיטת התובע בתביעתו, על הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף, שנגרמו לו כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה במהלך חודש מאי 2001, עת עבד הוא בסביבת עבודה רועשת וסואנת. לטענתו,  נגרמו לו בתאונה ירידה משמעותית ביותר בכושר שמיעתו והבנתו את הסביבה.

3. כעולה מהתביעה ועקב התאונה, פנה התובע למל"ל. ביום 8.5.05 החליטה וקבעה וועדה רפואית לנפגעי עבודה ליד המל"ל  את נכותו הצמיתה של התובע בגין טינטון בלבד [שללה נכות בגין ליקוי שמיעה] בשיעור של 10% זאת החל מיום 23.6.98. ערר התובע על החלטה זו נדחה על ידי ועדת העררים ביום 29.12.05.

4. מהתביעה עולה כי , מבדיקת התובע על ידי קלינאית תקשורת ביום 13.5.01 התברר לו, כי הוא סובל מטינטון באוזן שמאל ולסירוגין גם באוזן ימין.

כאמור, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

המחלוקת

5. לטענת הנתבעת, לאור היותה של התביעה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם לפוליסת הביטוח ועל פי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהתביעה, שהוגשה בתאריך 10.10.05, הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.    

6. הנתבע חולק על כך. לטענתו, רק ביום 21.5.03 הכיר המל"ל בפגיעתו כתאונת עבודה ורק ביום 30.5.05 קבעה הועדה הרפואית את נכותו הצמיתה. מכאן, שבעת הגשת התביעה, טרם התיישנה היא.

דיון

7. ככלל, תובענה אזרחית (שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין) מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 להלן: "חוק ההתיישנות").

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי, "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

8. במקרה שלפנינו, ומשהוגשה התביעה בעילה חוזית על סמך חוזה הביטוח שנערך בין הצדדים, יחול סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, לפיו -

"תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח"

9. פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

"אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.

והוא קובע שני דברים:

1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן".