החלטה בתיק א 51587/03

מונחת בפני בקשה לתיקון בקשה לרשות להתגונן.

התובעת הינה חברה המתמחה במימוש זכויות רפואיות. במהלך יוני 2000 פנה הנתבע אל התובעת כדי שהתובעת תסייע בתביעה כנגד ביטוח לאומי.כתוצאה מפנייה זו נחתם הסכם בין הצדדים התקבלו כספים ולטענת התובעת הנתבע לא שילם  את חובו על פי ההסכם, ומכאן התביעה.

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ביום 20.9.2004 בעצמו וב - 24.1.2005 הוגשה בקשה  לתיקון בקשת רשות להתגונן ע"י בא-כוחו מהלשכה לסיוע משפטי.

טוען המבקש שמאחר ולא היה מיוצג על ידי עורך דין קיים חשש כי טענותיו לא נוסחו באופן הראוי. משקיבל סיוע משפטי מהלשכה משפטי, מן  הדין לאפשר לו לפרוס את הגנתו כדבעי.

בנוסף טוען המבקש כי רמת הקריאה והכתיבה שלו ירודה וזאת מאחר והשכלתו הינה שמונה שנות לימוד בלבד.

מנגד טוען ב"כ התובעת המלומד שביהמ"ש לא צריך להיענות למבוקש שכן בהתאם לתקנות 205 ו - 206, היתה חובה להגיש בקשת רשות להתגונן תוך 30 יום מיום קבלת כתב התביעה. מוסיף ב"כ התובעת המלומד וטוען כי קיימת  אומנם סמכות לבית המשפט להאריך את המועד ולאפשר את התיקון של הבקשה, אך העובדה שב - 12/4 אושרה לנתבע בקשתו לקבל סיוע וייצוג משפטי לא מהווה טעם  מיוחד כנדרש  בתקנות.

לטענת ב"כ התובעת המלומד, הנתבע היה מודע עוד מחודש  ספטמבר על הצורך בכתיבת הגנתו שכן הסתייע באחיו.

בתשובה לכך, טוען ב"כ הנתבע המלומד,  כי לא ראה שום אישור מסירה על המצאת התביעה לנתבע ולכן אין לדעת ממתי יש לספור את המועדים.  בנוסף טוען כי , במקביל להליכים לקבלת סיוע משפטי, הנתבע ביחד עם אחיו, ניסחו כתב הגנה זמני, בכדי לא לזלזל בביהמ"ש  אך לאחר השגת ייעוץ משפטי,  יש מקום לתת  הרשות לתקן את בקשת רשות להתגונן לאור זאת  שבבקשה זו יש משום תשובה  לכל טענות התובעת  באופן פרטני.

סבורני כי הצדק עם ב"כ הנתבע. יש להבדיל הבדל מהותי בין בעל דין הנוקט בסחבת בניהול המשפט לבין בעל דין אשר נכשל באיחור על אף רצונו לקיים את מצוות התקנות.

(ראה ע"א 430/74 - פרידה בסמן נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים . פ"ד כט(1), 228 עמ' 232-233) וכך קבע בית המשפט העליון:

"חוששני שלא אחת קורה שדברי הערכה ואזהרה אלה נשכחים מלבם של עורכי-הדין הממשיכים להיאחז בכל דבר קטן וגדול שבסדר-הדין כדי לנסות ולהכשיל את עשיית המשפט. וחבל - חבל מאוד - שגם שופטים נתפסים לפעמים להלך רוח כזה ובשל תקלה או שגיאה קלה כבחמורה סוגרים בפני בעל-הדין את הכניסה להיכל המשפט. בעל- דין כזה, אשר בשל מכשול כל שהוא בדרך המכשולים לבית-המשפט שהוא מהלך בה, מאחר להגיע אל סוף הדרך, מוצא עצמו מול שערים סגורים, שדוקא בכוחו ומתפקידו של בית-המשפט לפתחם לפניו לרווחה ככל האפשר".

גם במקרה הנוכחי לא נגרם ולא היה נגרם למשיבה כל נזק ממשי,  באם היתה מסכימה לבקשה לתיקון בקשת רשות להתגונן.

ולעניין זה יפה ההלכה שנקבעה בע"א  189/66 עזיז נ' קדמה בע"מ,  פד"י כ(3) 477, בעמ' 479:

"הפרוצדורה איננה  מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל כדין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעלי - דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל העדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות".

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע ייתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולאפשר לו את יומו בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומין הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח את זה האחרון מעם פניו  מסיבות פרוצדוריאליות.

לכן בקשת המבקש לתיקון בקשת הרשות להתגונן מתקבלת מהטעם שהמבקש לא היה מיוצג  ביקש לקבל סיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי ועד שבקשתו תאושר בהליכים המקובלים הגיש מסמך הגנה לפי מיטב הבנתו אך מבלי שמוצו בו מלוא טענותיו.

מטרת ביהמ"ש היא לדון בשאלות האמיתיות שבמחלוקת שבין הצדדים, ולא לשמש כ"מיטת סדום".

סירוב לאפשר תיקון הבקשת רשות להתגונן, משמעותה אחת - לדון בבקשה שאינה מנוסחת כדבעי ואינה מעלה את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים.