החלטה בתיק א 50191/03

כללי:

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש, ביום 1.3.04, בהעדר התייצבות המבקש או בא כוחו .

ביום 1.3.04 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות כנגד המבקש.

ביום 21.1.05 הוגשה בקשה לביטול פסק דין.

הבקשה לביטול פסק דין :

המבקש עתר עתה לביטול פסק הדין שהתקבל בהעדר .

המבקש טוען לחוסר תום לב מצד התובעת (להלן: "המשיבה"), שכן עצם הגשת התביעה כנגדו והדרישה לקבל פסק דין בהעדר, פוגעת בזכויותיו הבסיסיות והחוקיות כי טענותיו כנגד התביעה תשמענה. ( ראה סעיף 8 לבקשה).

הכרעה:

הבקשה באה בפני, עיינתי בה, אך לא מצאתי כל טעם מיוחד לילך לקראת המבקש, ולהורות על ביטול פסק הדין.

הכל מן הנימוקים, אשר יפורטו לקמן, בזה אחר זה.

העדר טעם מיוחד להארכת מועד:

נתבע המבקש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, חייב לפעול על פי תקנה 201 לתקנות, ולהגיש בקשת ביטול " בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין". מועד זה קבוע בחיקוק.

תקנה 528 סיפא לתסד"א תשמ"ד-1984 מתייחסת למעמדו המיוחד של מועד מסוג זה: " נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שירשמו". (ההדגשה שלי - נ.ג.).

המועד ממנו יש למנות את מנין הימים הקבוע בחוק , להגשת בקשה לביטול פסק דין, הוא מועד הדיון המקורי, 01/03/2004.

למועד זה זומן המבקש כדין,ובחר לא להתייצב. לא בעצמו ולא באמצעות שלוח, פרקליט מטעמו.

המבקש דכאן, לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום.

הימים חלפו עברו, לא ימים, אלא כתשעה חודשים.מועד הגשת הבקשה הנידונה כאן הינו  25/01/2005.

מאז,הגיש המבקש בקשתו לדחיית הדיון, נעלמו עקבותיו ושבו וחזרו לאחר כמעט שנה, כשהוא תמה איך ומתי ניתן פסק הדין.

אפילו, הייתי הולכת לקולא, ומתחילה במנין הימים רק מן המועד לפיו טען המבקש כי נודע לו על פסק הדין,דהיינו, מחודש נובמבר 2004, בכל זאת, לא עמד המבקש במועד  לפי תקנה 201 הנ"ל.

המבקש ערפל בתצהירו את המועד המדויק בו נודע לו, לטענתו, על פסק הדין.

הוא כתב : "נובמבר 2004", ולא ציין באיזה יום בדיוק במהלך נובמבר, הנפרש על פני 30 ימים.