החלטה בתיק א 48211/04

1.         זוהי בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה על סך של  67,903 ש"ח אשר הגיש הבנק-המשיב.

רקע עובדתי

2.         המשיב הינו תאגיד בנקאי.

3.         המבקש מס' 1 הינו הבעלים של חשבון מספר 392930 אשר מתנהל אצל הבנק-המשיב.

4.         המבקשת מס' 2 הינה ערבה כלפי הלוואה אשר נטל המבקש מס' 1 מאת הבנק- המשיב.

5.         ביום  5.2.2004  חתמו המבקשים על כתב התחייבות וערבות להחזר הלוואת   ההסדר וכן חתמו על הסדר חוב עם הבנק-המשיב.

טענות הצדדים

6.         הבנק-המשיב טוען כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם  ולא פרעו ולו תשלום אחד מתשלומי הלוואת ההסדר שנחתמה.

7.         המבקשים טוענים כי הבנק-המשיב התנה את המשך פעילות המבקש מס' 1  בסניפו בכך שאשתו - המבקשת מס' 2  - תחתום כערבה להלוואה אותה נטל מהבנק, לאמור, הבנק כפה עליה להצטרף לחשבון נשוא התביעה, דבר שאינו מקובל, לדידו.

8.         לטענתם, הבנק-המשיב לא המציא להם את כל המסמכים הרלבנטיים  לשם בדיקת החשבונות. לטעמם, חסרים דפי חשבון, סולמות ריבית, הסכמים ואסמכתאות לגבי הלוואות, הסכמים בדבר מסגרת האשראי והסכמי תוכניות החיסכון ולכן אינם יכולים לפרט טענותיהם כדבעי עקב  אי המצאתם של אלה.

9.         כן טוענים הם כי הבנק-המשיב התנה שירות בשירות, היינו, מחד גיסא, הבנק ביקש מהם לסגור סכומי כסף בפקדונות ותוכניות חסכון ומאידך גיסא, גדל חובם  בחשבון.

10.       עוד טוענים הם כי התנהגותו הכוחנית של הבנק גרמה להם לנזקים רבים. הבנק הפחית את מסגרת האשראי בחשבון ללא הודעה מוקדמת ובאופן חד-צדדי. לגירסת המבקש, נקלע הוא לבעיה כלכלית עקב עיקולים שרבצו על חשבונו בערך כעשרה חודשים טרם נטילת ההלוואה. לאחר שפנה למנהל סניף המשיב על מנת לקבל את עזרתו, נאמר לו מפיו כי חשבונו נמצא ביתרת חוב חריגה גבוהה ולכן יהיה עליו ליטול הלוואה מאת הבנק או שהטיפול יועבר למחלקה המשפטית.

בלית ברירה, הסכים המבקש ליטול ההלוואה, אולם כאשר ראה את תנאיה פנה למנהל הסניף בטענה כי התנאים אינם הגיוניים. בתגובה אמר לו מנהל  הסניף בשנית כי אלו התנאים ואם לא יחתום על נטילתה יערב הוא את המחלקה המשפטית. לפיכך, מחוסר ברירה, חתם המבקש על כתב ההלוואה כאשר ידע ואף אמר למנהל הסניף כי לא יוכל לעמוד בתשלומי ההלוואה.

11.       לטענתו אכן לא עמד בתנאי ההלוואה שנקבעו לו  ולאחר דין ודברים  הוחלט  כי תינתן לו הלוואה נוספת כוללת על הפיגור בתשלומים ועל ההלוואה, אולם, לגירסתו, התעקש הבנק על תשלום קבוע של 1,500 ש"ח לחודש, סכום אשר לא יכול היה לעמוד בו ולכן טען זאת בפני מנהל הסניף והוא בתשובה אמר לו: "תחתום קודם כל ותנסה, אם לא תצליח נגיע להסדר עם תשלום נמוך יותר".

12.       כן טוען הוא כי כאשר חתם על מסמכי ההלוואה,  לא ידע הוא על מה הוא חותם, לא קרא את סעיפי המסמכים ואף טוען כי הבנק לא הסביר לו את משמעותם.

13.       עוד טוען הוא כי המסמכים עליהם חתם מכילים תנאים מקפחים  בחוזה אחיד ולכן דינם להתבטל.

14.       לבסוף, בסיכומיהם מעלים המבקשים טענה כי המבקשת הינה ערבה מוגנת ולכן אין לחייבה בתשלום.

דיון      

15.       באשר לטענה כי המשיב לא המציא את המסמכים הרלבנטיים למבקשים, הלכה פסוקה היא כי הדרישה  לכתב הקבועה  בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 , פירושה הוא כי המסמכים הדרושים אמורים להיות "ראשית ראיה" בכתב בלבד, ואין הראיה חייבת להיות ראיה למלוא עילת התביעה.

            (להלן: "התקנות").