החלטה בתיק א 48045/05

1.      לפני בקשה מטעם הנתבעת לתיקון כתב הגנתה.

2.      התובעת, הגישה תביעתה לפיצויים בגין נזקי רכוש שאירעו לה, לטענתה, שעה שהתקשרה עם הנתבעת לשם הצגת מוצריה ברשות הנתבעת.

3.      כעת, ולאחר שבתיק התקיימו מספר ישיבות קדם משפט, מבקשת הנתבעת לתקן את כתב הגנתה.

4.      תיקון כתב ההגנה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בבקשה, כולל הוספת טענות הנתבעת באשר שלושה עניינים: כללי- בדבר הכחשת הטענות המועלות בכתב התביעה (סעיף 1 לבקשה). בדבר קיום התערוכה והאחריות (סעיפים 2-5 לבקשה). בדבר הנזק הנטען (סעיפים 6-7 לבקשה).

המדובר בסך הכל בתוספת של שבעה סעיפים, הכוללים 24 תתי סעיפים.

הנתבעת טוענת כי " מתן הרשות לתקון כתב התביעה לא יגרמו עוול או נזק לתובעת, שהרי טרם נתבררו מי מטענותיה של התובעת, על פי התובענה שהגישה".

וכן כי " לאור השינויים המשמעותיים בכתבי הטענות ומחיקת הצדדים השלישיים והרבעיים בתיק, הרי שתיקונו של כתב ההגנה הכרחי לאור העובדה כי בכתב ההגנה המקורי שהוגש לכבוד ביהמ"ש הועלו טענות רבות כנגד צד ג' שכאמור כבוד ביהמ"ש הנכבד התבקש למוחקו מהתובענה".

המבקשת לא צרפה תצהיר בתמיכה לבקשתה.

5.      התובעת מתנגדת לתיקון כתב ההגנה.

לשיטתה, " בכתב ההגנה המתוקן מבקשת הנתבעת להתחמק ולחזור בה מהודאות  בעל דין אלה ונוספות...מדובר למעשה בניסיון של הנתבעת לחזור בה מהודיות, באופן מתוחכם ע"י הוספת תוספות לכתבי הטענות המרוקנות את ההודיות מכל תוכן".

כן טוענת כי " ... אין בפי הנתבעת טענה ולפיה עובדה ו/או טענה הנכללת בכתב ההגנה המקורי אינה נכונה. אין בפי הנתבעת טענה כי התבררו לה עובדות חדשות אותם לא ידעה בשעה שהגישה את כתב ההגנה המקורי, ואותן עובדות מקימות לה הגנה. אין בפי הנתבעת טענה כי בהיסח הדעת ו/או בטעות, נכתבו בכתב ההגנה המקורי, דברים שאינם אמת".

            דיון

6.      בבואו להכריע בשאלת תיקון כתבי טענות על בית המשפט לבחון- א. האם התיקון יאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, היינו שעל התיקון המבוקש להשלים את עילת התביעה (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984(להלן: "התקנות"); הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, קשת - מהדורה מעודכנת 2.2.00, עמ' כג-7); ב. האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.

7.      כדי לבדוק באם נתקיים התנאי הראשון הוא התנאי העיקרי, חייב המבקש להראות כי בהגישו את כתב הטענות המקורי הוא טעה טעות כנה וכי עתה התברר לו שהפלוגתא האמיתית גלומה דווקא בפרטים הכלולים בתיקון המבוקש. על המבקש להראות "... מהי הפלוגתא האמיתית שנפלה... שבירורה מצדיק את התיקון" (ע"א 351/61 זדרייביץ נ' תרום , פ"ד טז 481, 487; וראה גם: ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ , פ"ד לט(2) 556, 559).  

8.      כאמור לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה.

לטענת המבקשת, כפי שנטענה במעמד הדיון ביום 16.11.06, " לבקשה לא הוגש תצהיר משום שהבקשה לא דנה בשינויים שנעשו בכתב ההגנה. הבקשה דנה בשל מה הנסיבות שבעטין הוגשה הבקשה. הנסיבות היא אותו גילוי של ייצוג משותף. לכן, הגשת תצהיר בנסיבות אלה לא הייתה מעלה ולא מורידה כי התצהיר היה מפרט בדיוק כפי שפורטה הבקשה שבשל ייצוג משותף, מוגשת הבקשה הזאת ולא היה מתגלה בתצהיר פרט נוסף שהיה בו לדחות או לקבל את הבקשה".

לשאלת בית המשפט השיב ב"כ המבקשת כי " ממילא התצהיר שהיה מוגש הוא תצהיר בחתימתי. בנסיבות האלה, אני סבורה שאין צורך בתצהיר".

היעדר התצהיר יש בו כדי לדחות את הבקשה משלא מילאה המבקשת אחר תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן:"התקנות").

זאת ועוד, לא עמדה המבקשת בהוראת תקנה 92 לתקנות אשר קובעת, בין היתר, כי " תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".